מה היה לי בקאן ? לפני שאתחיל את סדרת הפוסטים מהפסטיבל שתיסקור את פעילות החברות שהיו כאן, בצירוף קייס סטאדיז מעניינים במיוחד , ודיוקני האנשים ששווה להכיר, החלטתי להקדים ולתאר פרטים שימחישו את האווירה כאן. לכן קודם כל – בטרם אציג גישות חדשות ותובנות מועילות – אתן לכם מעט היי לייטס בפוסט קצת שונה שמשלב טקסט, צילומי מסך של סטאטוסים שכתבתי במהלך הפסטיבל – לקט ציורים ומבחר אנקדוטות … בעיקר בשביל הכייף וקצת לשם התיבול…
ים | אני מודעת לכך שבנסיבות האקטואליות מצופה ממני לכתוב על דיגיטל, סושייל מדיה ותקשורת שיווקית – כי אחרי הכל הבלוג הזה עוסק בדיוק בדברים הללו. אבל, אני חייבת להצהיר בפניכם שהדבר הכי שווה בפסטיבל קאן הוא בעצם – הים. אני בחורה ששוחרת מים, קיץ והרבה ים ובהתאם לכך המקום הראשון בו נעשיתי ראש עיר בפורסקאוור במסגרת הטיול הזה היה – חוף הים המקסים של קאן. למי שמגיע לכאן עוד בטרם השתתף בהרצאות ופגש אנשים, או השתעשע במסיבות – חשוב לדעת שזהו המרכיב הכייפי ביותר והוא כמובן גם משחרר.
הרצאה על חדשנות וקריאטיב | באחד הפוסטים שלי כתבתי על הרצאה ששמעתי באחד הימים על חדשנות וקריאטיב : המרצה אמר שהוא מבחין בשני סוגי חברות בעולם : הסוג האחד – החברות שפורחות, נהנות, מתנסות, יוצרות ומתפתחות ( ומחפשות בעקביות מה ניתן לעשות). ובין אלה, המאפיין הכי חשוב – חברות עם אנשים שמחייכים. הסוג השני – חברות דכאוניות, שמתלוננות על המצב, מקוננות על הכלכלה ומחפשות כל הזמן איך להצטמצם ואיך לצמצם עלויות ופרויקטים (וכמו כן להקפיא יזמות, כהמשך בלתי נימנע) בשל רצון להקטין סיכונים. לאחר התיאור הזה אמר המרצה: “אני לא מבין ! האם החברות הללו חיות באותו עולם של ימינו ? איך ייתכן שמישהו יכול לראות את הדברים בצורה כל כך שונה ? סיכומו של עניין מנקודת מבטי הצנועה – הדבר תלוי בנו. לגבי השאלה באם נקום עם חיוך בבוקר – רק אנחנו מחליטים על כך .
שתי הרצאות של Nike ושל Twitter שהתקיימו אחת אחר השנייה – השאירו עלי חותם עז, עם חומר למחשבה- הראשונה – מִטַעַם נייקי שטענו כי מותג חייב לדעת לייצר אקוסיסטם של שירותים ומוצרים ובכך למעשה לגעת בלקוח לאורך זמן. פעם מותגים היו מוכרים מוצר וזהו, היום מותג כמו נייקי שמייצר יוטיליטיס שונים מחבר את עצמו לקהילה המונה למעלה משבעה מיליון אנשים – זוהי קהילה שעומדת להיות המדיה של נייקי הלכה למעשה ולאורך זמן. השנייה – של מנכ׳ל טוויטר, והוא דיבר על כך שמותגים אינם רשאים מעתה לחשוב כבעבר בשרטוט תוכניות לשנה קדימה, אלא המותגים צריכים להפוך למותגים בזמן אמת. כֵיוָון שהתקשורת משתנה וכל הזמן קורים דברים בזמן אמת – נוצר אפיק תקשורת מעניין במיוחד: טבעי שההתרחשויות הללו קשורות לאמוציות – ואם המותגים יֵדעו להשתלב בשיחה כיאות, הם יהיו מחוברים לתקשורת אמוציונאלית ואין חזק מכך . על שתי ההרצאות אכתוב פוסטים נפרדים בהם אתאר יותר לעומק את תוכן ההרצאה ובצידו אשטח בפניכם את התובנות שלי.
ה”פאדיחה” של Facebook שנימנעתי מלכתוב עליה בפוסט על Facebook וכנראה גם לא אכתוב – קשורה לנושא האותנטיות, וזה גם מה שמתבקש מכנס כזה , כלומר שיקרו דברים אותנטיים ובלתי צפויים. השנה אני חושבת שאזכור בוודאות את הכֶּשֶׁל (ואם תרצו – הפאדיחה) של איש הקריאטיב מטעם Facebook שנתן הרצאה מקסימה אבל, בתחילתה הוא פשוט “נתקע” – הוא איבד את המילים בדיוק כשהגיע לשקופית של Sharing – עניין שהיה למעשה סוג של פארדוקס כי מקרה זה גרם לכולנו לרצות מייד לשתף . האירוע הוכיח לי מעל לכל שכולנו אנשים – מתרגשים, פוגשים את הילד שבתוכנו יחד עם ההססנות, ובזאת לא משנה מי אנחנו ובאיזה מעמד אנו מוגדרים. זה היה רגע יפה – רגע של גדולה לא של חולשה. אני אכתוב פוסט ייחודי על המופע הזה של Facebook כי המרצה אמר שם דברים חשובים שנשארו חרותים היטב היטב בראשי.
הצ׳ק אין הדרמטי שהפך אותי למגה ראש עיר של הפסטיבל – אחד מרגעי האושר שלי (כן,כן – אני קצת ילדותית…) היה הרגע בו זכיתי להיות סופר ראש עיר של הפסטיבל. ברור לי שזה ניגרם בעיקר בשל העקשנות שלי לעשות צ’ק אין בכל הזדמנות בה נכנסתי אל הפסטיבל – אבל, מבחינתי זו זכייה = חבל לי שחברי המערכת של הפסטיבל לא הבינו את המשמעות העצומה ולא מינו אותי לאורח VIP.
אינסטגרם קולינרי – הרבה מאוד זמן איני מוצאת את עצמי באינסטגרם, לא יודעת מהי התמה התכנית שאני צריכה לעצב עבורי בזירה זו. אחד הרעיונות המובהקים לרשת העסקית ששמעתי בפסטיבל בהרצאות השונות היה הקביעה שאנחנו צריכים להתייחס אל כל פלטפורמה באופן שונה, לעצב כל זירה כמערכת ניפרדת עם אמירה משלה ועם קול ייחודי משלה. אני חושבת שבמסע הזה הבנתי את האמירה האינסטגרמית שלי והחלטתי שהקו המנחה של האינסטגרם שלי יהיה קולינרי – צילומים של שתייה, אוכל, שווקים – ושאבחר טון וסגנון שכמותם אני לא משקיעה בזירות האחרות. המוטיב הקולינרי יכול לייצר סיפור מקורי משלו לפלטפורמה הייחודית הזו.
גם פו עשה צ’ק אין לכנס. ולמי שלא ראה – פו החתול החמוד שלי עשה צ’ק אין לכנס והתנוסס על הבאדג שלי לאורך כל הפסטיבל . כך שלעסק הצנוע שלי שציוותוֹ מצומצם – אני , העובדת היחידה, ופו המנכ”ל הנהדר שלי – הייתה נוכחות מלאה לאורך כל הועידה.
DDB מגדירים מחדש את תפקידו של הפרסומאי– ואומרים כי – הג’וב הוא לא לאו דווקא לצאת במודעות מַגניבות! הג’וב הוא לפתור או לייצר פתרונות עסקיים אמיתים לטובת הלקוח. – אם נעשה זאת נכון ואם נהיה שותפים של הלקוחות – נוכל להביא אתם לפתרונות הנכונים שיאפשרו לכל לקוח להוציא פחות כסף ולייצר תשתית יותר נכונה עבור הלקוחות שלו. אם אתם רוצים לייצר מהלכים דיגיטליים בסושייל – אתם חייבים להיות פשוטים, וזאת – בגדר חובה ! אם הפתרון שלכם אינו פשוט אינכם יכולים להתיימר שאתפ באמת פותרים לאחרים את הבעיה. יוצא שבשוגג אתם רק הופכים אותה למורכבת ומרגיזה , בעוד שאם בפשטות אתם נותנים ערך אזי הם יתגלו כלקוחות אכפתיים. התפקיד שלכם הוא לאו דווקא להיות אמנים – אלא להיות לאנשי מכירותצ!!!
ביל קלינטון | קודם כל למי שעוקב אחר הפרופיל שלי בFacebook , לבטח ראיתם מה קרה לי. ולמי שלא עקב – הנה סיפור קטן וחביב “מהחיים” : הלכתי ברחוב, ופתאום ראיתי מישהו מוכר – אמרתי לו שלום, הוא ענה לי בחזרה ורק כשעברתי הלאה הבנתי בדיעבד מי זה היה – ביל קלינטון. אין ספק שהוא השאיר עלי חותם אופטימי ורושם נעים על החיים במפגש הקצר הזה. לאחר מכן – בסופה של עמידה בתור מתישה וארוכה – הגעתי אל ההרצאה שלו , בה הראה הבנה מלאה בהסתכלות מלמעלה על הדברים החשובים שעושים את העולם שלנו לטוב או רע יותר. אני לוקחת מההרצאה של ביל קלינטון את האמירה הבאה – להשאיר ערך, משמע לחשוב על שיתוף פעולה בין גורמים ולהבין שלפעמים צריך לעשות יחד לא בהכרח את הדבר הטוב ביותר – אלא את הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות.
נתראה בסידרת הפוסטים שיתחילו בשבועות הקרובים ונקווה שיתנו לכם מנה ניכבדה מנִפלאות הכנס ויועילו להבנת חשיבותו של הפסטיבל, על פי התכנים שנחשפתי אליהם כאן.
ממתינה בסבלנות
🙂