בימים האלו הכל קורה און ליין, ובדו”ח השנתי של בזק לשנת 2020 וקדימה אפשר רק לקבל עכשיו חיזוק גדול יותר. אני רוצה לחשוף אתכם לשקפים חשובים ממסמך הנהדר הזה, ולהוסיף עליו תובנות משלי. שימו לב לכך שלא הכנסתי את כל השקפים, ולכן הצמדתי בסוף הרשומה את המסמך המקורי עם המידע המלא.
בזק כותבים בדו”ח שהשנה הזו, 2020 שהייתה כל כך מוזרה ומלאה בטרנספורמציה, הצליחה להכניס לנו עמוק עמוק הרגלים חדשים. אפילו הבירוקרטיה הצליחה להפוך להיות לדיגיטלית. שנים שאנחנו מדברים על כך שנעשה דברים שונים ברמת טופסולוגיה וביצוע פעולות במימד הדיגיטלי, והנה השנה הזו פשוט הכריחה אנשים לעבור למרחב האינטרנטי – בשביל לבצע את הדברים שהם צריכים. אין כנראה קטליזטור טוב יותר לשינוי מה-הכרח.
המסך, לטוב ולרע הפך לחבר הטוב ביותר שלנו. אנחנו מבלים איתו ומולו, על פי בזק 12 שעות ביום. לאין ערוך מדובר בשיפט שדורש מאיתנו לעשות חשיבה על איכות החיים שלנו, ויכול להיות שנדרש מאיתנו לחשב מסלול מחדש ולהבין איפה אנחנו יכולים לעשות “דיאטה” לתכונה הכל כך לא בריאה הזו. שלא תבינו אותי לא נכון, מזלנו שאנחנו במאה ה21 ויש לנו את הכלי הזה שמשאיר אותנו מחוברים ומאפשר לנו לקיים את המציאות ההזויה שבה אנחנו חיים, אבל קצת JOMO לא יזיק ומיזעור זמן המסך בשנה הבאה צריך להיות עבורכם יעד.
מעניין לראות את העובדה, שאנשים מתחו את עצמם ביכולות הדיגיטליות שלהם- הם התאמצו יותר מהרגיל, שוב- כי זה ההכרח.
אבל הדבר היפה הוא, הצעירים מלמדים את המבוגרים. אני מאוד אוהבת את השינוי הזה, הוא יוצר לימוד מעגלי בין דורות.
אין ספק שהבית הפך למקום החשוב ביותר בחיינו, אומרים כי זה יהיה “העשור של הבית”. לדעתי, כל חברה צריכה לחשוב על הנושא הזה, כיצד אפשר לבנות אקו סיסטם של שירותים ומוצרים למרחב הביתי.
אף פעם, אף אחד לא חשב שנזמין את המסעדה בצורה כזו כל הזמן אלינו הביתה. זו אכן הייתה מגמה במיוחד בארה”ב עוד לפני הקורונה, אבל הפנדמיה לא עבדה באקספוננציאל רק בעולם של הבריאות, אלא גם בהזמנת מזון הביתה.
נטפליקס, זה החמצן של החיים. אנשים גילו את הערך המוסף שצריכת תכני און דימנד בפלטפורמה הזו ורצו להרשם.
וגם האוזן שלנו, הפכה למרכז משמעותי בגוף שלנו. אגב, זה לא רק שאנחנו צורכים יותר שירותי סטרימינג אלא גם צריכת האוזניות הפכה להיות לאחד מהסגמנטים המשמעותיים ביותר בפורטפוליו של אפל למשל.
בעבר הישראלי היה עובד בשיטת המצליח, אבל כשמרכז העולם והתרבות הוא במסך הטלוויזיה, אנשים מתמסדים ומשלמים על שירותים בצורה מסורתית. כמו שכתוב בשקף, הסטרימינג ניצח את הפיראטיות.
אנשים נפגשים עם מידע בפיד שלהם, הם צורכים מידע ברשתות החברתיות, אבל השיחות על פייק ניוז, עובדות אלטרנטיביות ואמת לשעתה- גורמות לאנשים להיות מאוד עם עין פקוחה וסקפטיים.
היכולת לזהות בין הפייק והמציאות נהיית קטנה יותר. שימו לב שמותגים צריכים לאמץ בנקודת זמן זו את העובדה ולחשוב כיצד הם כמומחים בתחומם מייצרים תכנים אמיתיים.
הקניון, עבר לאינטרנט. ואנשים קונים את מה שהם צריכים במרחב הדיגיטלי (מי היה מאמין).
זה חתיכת מהפך, שדובר עליו שנים ולא יאומן בכמה מעט זמן זה קרה.
ישראלים קונים יותר באתרים מקומיים,
אבל הם לא מרוצים מהשירות שתומך את הקניה. שימו לב מותגים, כאן יש הזדמנות גדולה, האמינים- ינצחו!
ואולי, הנתון העצוב ביותר- עליו כולנו צריכים לדאוג, כל ה”טוב” הזה שכולנו “גרים” במסכים, משפיע על בריאות הנפש של האנשים- הם מרגישים בבדידות ויש להם חרדה ודיכאון מדברים ברורים. כבר ב2017 באנגליה מינו שרה לענייני בדידות וזו הייתה מגמה עולה, הקורונה לצערנו רק הקפיצה את זה – ואנחנו נדרשים לחשוב כיצד נוכל לעזור לאנשים שנמצאים סביבנו.
חדש!!! הספר שלי: “המתכון לשינוי” בגרסה דיגיטלית! אם אתם רוצים ללמוד יותר על שינוי, להבין במה זה אומר לנהל תהליכים טרנספורמטיבים בחברה, או מצד שני להבין כיצד תוכלו לטפל בצורה חכמה בטרנספורמציה האישית שלכם. אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את הספר שלי שיצא השנה. “המתכון לשינוי”, מדריך אסטרטגי לאתגר של עולם שעובר שינוי על בסיס קבוע.
