בואו נתעמק טיפה במושג נאדג’, ובחשיבה כיצד הוא יכול לעשות טוב בחיים של האנשים– ריצ’רד תיילר זוכה פרס נובל לכלכלה התנהגותית והסופר של Nudge, מדבר על כך שדווקא עכשיו בעידן הדיגיטלי הנאדג’ נהיה יותר משמעותי מאי פעם.
הכלכלה מחוברת להתנהגויות של אנשים– Human Behavior, ובגלל שזה כך צריך לייצר היפותזות והשערות אשר מעצבות סביבה המאפשרת לאנשים לבנות החלטות טובות. זה למעשה בסיס ההשערה והרעיון שעומד מאחורי ה- ‘Nudge Theory’ של זוכה פרס נובל ב-2017 לכלכלה התנהגותית-Richard Thaler כיצד אפשר לקחת סביבות, טריגרים, טכנולוגיות, מידע ולייצר אימפקט חיובי על ההתנהגויות של האנשים ועל הדרך שבה הם מקבלים החלטות- אין ספק שדווקא בשל העידן הדיגיטלי הרעיון רק מתעצם והוא כאן- להשאר.
הרוב המכריע של התאוריות בכלכלה משערות שאנשים יעשו טוב לעצמם בעצמם, ולמעשה- אנחנו רואים 24/7 שזה- לא המצב. על מנת שאנחנו כאנשים נעשה דברים שטובים לנו ועונים לאינטרסים חיוביים- אנחנו חייבים להשען על אינפורמציות והדרכות מהסביבה שעוזרות לנו לעשות זאת. הרבה פעמים אנו מתפשרים על המצב הנוכחי, למרות שבאופן מובהק יש דברים שנוכל לעשות על מנת לשפר אותו.
העבודה המשמעותית ביותר של ריצ’ארד סובבת אחר העקרון שאם אנשים יהיו נאדג’ד-‘Nudged’ הם יקבלו החלטות טובות יותר, למשל בעולם של פיננסים, או אוכל. אחד מהמחקרים של תיילר הראו כי עובדים שלא חוסכים מספיק לפנסיה קיבלו את האפשרות לעשות אלוקציה של הכספים לעתיד- זאת לטובת הפרוספרטי הפיננסי העתידי הפכו זאת להרגל בגלל ש”עשו להם נאדג ודחפו אותם לשם” ועודדו דרך המשכורת להגדיל כל הזמן את הפעולה.
מבלי הנאדג’ הם לא היו דואגים לעתיד שלהם, המשמעות היא שאנשים צריכים שידחפו אותם אל עבר פעולות טובות ומשביחות את איכות החיים- האמירה של ריצ’ארד תיילר היא שבעוד שהחברה תמיד צריכה להשאיר לאדם את הזכות לדמוקרטיה ובחירה, עדיין אפשר לבנות סביבות שהאאוטקום שלהן הינו להוביל אנשים לעשות דברים טובים יותר עבור עצמם וזאת באמצעות- Nudging.
אני רוצה לספק לכם שלוש דוגמאות, אחת לנאדג’ לא טוב- ושתי דוגמאות של נאדג’ מעולה :
הראשונה, הנאדג’ הלא טוב של נטפליקס– אני לא יודעת אם אתם מנויים לשירות התוכן הטלוויזיוני באינטרנט של נטפליקס ואם כן תבינו מיד על מה אני מדברת- כשאתם צופים בסדרה, Netflix עושה עבורכם שירות דחיפה ומזמינה עבורכם את הפרק הבא בסימלסליות- משמע, אתם צופים בפרק בסדרה, והיא- בכלל לא משאירה לכם ברירה באופן מסויים כי הדיפולט שלה הוא להריץ מיד את הפרק הבא- מה שגרם למעשה למושג Being Viewing להפוך להרגל שלנו האנשים.
הדבר הזה נהדר עבור נטפליקס שמכניסה אותנו יותר ויותר לשירות שלה, וככל שיש לה לקוחות נאמנים יותר שלא רוצים לעזוב כך היא מחזקת את הקשר- אבל זו דחיפה גרועה עבורנו כאנשים- כי אנחנו מכלים את הזמן שלנו בצפייה טלוויזיונית ולא בחיים האמיתיים.
הדוגמא השנייה- Waze תזכיר לכם לא להשאיר את הילד ברכב. לאור הרבה מאוד מקרים של אנשים ששכחו את הילד שלהם ברכב וכפועל יוצא גרמו לאסונות, וויז הכניסה פיצ’ר באפליקציית הניווט שמזכיר לנו בסוף הנסיעה חלילה לא להשאיר את הילד מאחור- אני לא חושבת שצריך להסביר בכלל למה זה חשוב.
דוגמא שלישית– השעון של אפל ששמח שהגעתי ליעד. לשעון של Apple יש פונקציה מרכזית ומהותית בחיים שלי, הוא עוזר למתוח את עצמי מבחינת פעילות גופנית- יש לי יעדים של הליכה והוא דואג להנכיח לי את ההישגים שלי כשאני מצליחה. העובדה שהוא שמח בזמן שהגשמתי יעד מייצרת פוש של אינפורמציה מאוד מאוד מוצלח, אשר גורם גם לצד שלי להיות שמחה ומכניס בי דרייברים לפעילות גופנית נוספת, אין ספק שזו דרך מעולה לקחת את האינפורמציה ולהפוך אותה לכלי משנה הרגלים ומייצר בריאות הלכה למעשה- לחיים !
אנשים מנהלים את העולם הפיננסי שלהם בסיילו– ושמים בראש “חשבונות” שונים להוצאות שונות- האמירה של תיילר הינה שאנשים צריכים להיות חשופים למידע שלהם בצורה הוליסטית יותר, שמאפשרת להם לראות את סך הפעולות ועל ידי כך לכלכל החלטות איכותית יותר- מדינות, בנקים, והחברה כולה צריכה לעבוד בהנגשת מידע בבירור ובפשטות שכן זה הוא חלק משמעותי ומרכיב קריטי של הדרך שבה אפשר להשפיע על אנשים ולגרום להם לקחת החלטות טובות יותר. כל חברה שיכולה לבנות מוצרים ושירותים שבהם ישנם מרכיבי פרואקטיב של מידע ויצירת נוחות יכולה להשפיע על ה-Behavioral Economics ובכך לייצר מצב של ניצחון דו כיווני גם לעסק וגם לצרכנים.
