סימנים לשינוי. לאחר כמעט חמש שנים מאוד רעשניות, מלאות בכותרות ובציוצים אין סופיים מצד דונאלד טראמפ, משהו, משתנה. הסימן המובהק לכך היה כמובן הזכייה של ביידן בבחירות בארה”ב וטקס ההשבעה שכלל את כל הצבעים והקולות שמאפיינים את אותו שינוי. מדינה היא בסופו של דבר כל האנשים שבה, ומי שמייצג אותה לרוב מפתח ומעצב את הקול הייחודי שלה. רציתי בדברים שאני כותבת כאן לשים מעט דגשים על מה שקורה, כדי שאנשים יעשו את ההבדל, בין אם באופן ישיר ובין אם בעקיפין. הציורים של הדמויות כאן הם שלי, לא ניסיתי לעשות העתקה ברורה שלהם אלא דווקא לתפוס משהו, מבט, צורת הסתכלות, חיוך או קו מחשבה שממחיש את מה שאני חושבת על הדמויות.
קמלה האריס. קצת מדהים בעיני שהאישה הראשונה בארה”ב מעוררת כל כך הרבה עניין. זה לא שהיא לא מדהימה בעיני, ברור שכן אבל עצם העובדה שאנחנו כל כך מופתעים מכך שאישה, מהגרת, יחסית צעירה, עם סניקרס נמצאת במעמד כזה שעשוי להפוך אותה לנשיאת ארה”ב הראשונה! זה אומר משהו על כמה בעצם אולי לא התקדמנו במאות השנים שעברו מאז שנברא האדם ו”נחת” על כדור הארץ. כמישהי שחוקרת שינוי, אני רואה בהשתאות רבה עד כמה האדם טיפח ועיצב את המציאות של המאה ה-21. המצב קיבל צורה שונה לחלוטין ונע במהירות האור בעשרים השנים האחרונות בזכות הטכנולוגיה. אולי הרכיב המשמעותי שלא התקדם באותו אופן הוא – החלק של התרבות? קאמלה האריס בעיני מייצגת את תחילתו של המובמנט לשינוי הזה בדיוק, ויש מצב שאנחנו נמצאים עכשיו בסוג של inflection point שבו הדברים באמת יתחילו לזוז.
ג’ו ביידן. אני מצליחה להבין את השמחה הגדולה על כך שביידן נבחר, תאכלס היו לנו כמה שנים משוגעות עם נשיא אמריקאי שלא בדיוק ברור אם הוא בן שבעים או בן שבע. אבל בעיני הדבר החשוב להסתכל עליו במינוי הזה של נשיא אמריקאי חדש הוא בכלל על הנשיא, אלא על הלהקה! ביידן בשונה מטראמפ הוא איש של אנשים, הוא איש של כוח משותף שיכול לעשות דברים יחד, דברים שהיחיד לא מסוגל בהכרח לבצע בכוחות עצמו. זה אולי השיעור החשוב ביותר לכל מי שמעוניין לייצר תהליכים של שינוי, חדשנות, אבולוציה של המציאות! הקולקטיב תמיד חזק יותר מהמבט היחידני, והעובדה שזו האישיות שנבחרה מבטיחה שאכן אנחנו שומעים קולות אמיתיים של שינוי.
ג’ניפר לופז. כשחשבתי על ג’ניפר, חשבתי עד כמה יופי ורוך באישה גורמים שתמיד תישאר צעירה – בגלל שהיופי הזה והרעננות שלה הם משהו פנימי. בעיני להביא את לופז להשבעה מהווה אמירה שונה ממה שהתכוונו לו לדעתי המארגנים במקור. העובדה הבולטת היא, שהעולם שלנו משתנה, וכך מושג היופי, הגילנות, הביטול של הגורם הגזעני, כל אלו הם סימן חדש למה שמוגדר כהצלחה. אפשר להיות אישה מעל לגיל חמישים שעדיין מצליחה ליצור את עצמה מחדש שוב ושוב ולהישאר סוג של ילדה נצחית. העיקרון הוא בעיני שנתונים כמו גיל, או כמו המצב שלנו בחיים, הם תלויי “אטיטיוד”! ואם רק נרצה – אפשר יהיה שנוריד 25 שנים ממספר שנות החיים שלנו, זאת באמצעות פרמטרים שאנחנו קובעים ולא שהמציאות קובעת עבורנו.
מייק פנס. להפסיד בכבוד זה אומר להנכיח את התבוסה ולהודות בה. ואין ספק שפנס תיפקד כמבוגר האחראי הרבה יותר מטראמפ בטקס ההשבעה (טוב זה אולי קל). אבל בעיני יש פה מסר חבוי ובו בזמן גם גלוי, שצריך להעסיק את כולנו: עולמם של האנשים שרוצים להיות מנהיגים, ליצור שינוי, ליצור מובילות – קשור באופן טבעי וברור ליכולת לספוג תבוסה. התרגלנו להתייחס לכישלון כאל משהו גרוע, קשוח, כזה שצריך להסתתר בגללו מתחת לשמיכת הפוך ולא להראות את הפנים שלנו ברבים. דווקא מייק פנס עושה כאן צעד חשוב ובא בפנים גלויות – מנכיח את התבוסה מול כולם, לא מתחבא, לא מסתתר. זו בעיני גדולה שמן הראוי לאמץ אותה וללכת בדרכה.
מישל אובמה. נראה שהזמן עצר מלכת, ובמשך כמעט חמש שנים מישל אובמה חיכתה לחזור לקידמת הבמה. אני מסתכלת על מישל כקול האמיתי וכנישמתו של השינוי, כמי שמייצגת את כל מה שכן אפשרי. אירוע זה בעיני גם מעניין מאספקט אחר והוא הרלוונטיות שלנו במחזור החיים. רגע אחד אנחנו יורדים מהבמה, וצריכים לעסוק בעניינינו מאחורי הקלעים, וברגע שני אנו חוזרים ונעים קדימה. העובדה הזו מתמצתת יפה את הסיפור של המנהיגות האנושית. אין בה בהכרח ציר לינארי שמתוחזק לאורך זמן, אלא היא זקוקה להפסקות, להפוגה, נחוץ לה אוויר לנשימה. זה מלמד אותי המון על הרעיון של נקודות השיא, ומכאן ללמוד איך להסתכל שוב בחוכמה על השאלה מהי נקודת שיא, שאינה בהכרח היפוכה של נקודת שפל. מדובר פשוט על נקודת זמן שונה.
ברק אובמה. ועוד ברשימת נקודות ההיפוך נמצא הצורך בהכרה במיקום שלנו בתוך הפלטפורמה, באקו סיסטם. עצם ההבנה שהעולם אינו לינארי גם אומרת שהתפקיד שלנו משתנה כל הזמן, ולדוגמה, הנה במקרה של אובמה וביידן – הנשיא הפך לעוזר. צעד זה לא מקטין אותנו, משום שגם מנקודת המבט הזו ביכולתנו להשפיע. ואוסיף, שדווקא חכם בעיני לקחת פוזיציות שונות של השפעה ממקומות שונים, ומנקודות פתיחה שונות ולחשוב דרכן כיצד אפשר לעשות אחרת.
לידי גאגא. גאגא היא “הדוגמנית שלי” לגבי כל מה שקשור לטראסט, שקיפות, למראה העולם ללא מסיכות. ממי ששנים על גבי שנים עטתה על עצמה מסיכות, היא החליטה להסיר אותן ולהיות נגישה. באקט שלה שהתבטא בתמיכה בביידן היא מביאה לקידמת הבמה את עמדתה, מבלי להתבייש. אנשים חזקים צריכים להנכיח את העמדות שלהם, הם אינם אמורים להישאר בפינות החשוכות בלי להביע את דעתם. אם יש לכם כוח – חובתכם לחשוב כיצד תהפכו לפלטפורמה שמשפיעה על חיי אחרים ולא להסתפק רק במה שחשוב לכם. ליידי גאגא שמה בפרונט את הדיעות שלה ובכך היא מעבירה לאחרים מסר מנהיגותי – שמשמעו לפעול, לנקוט עמדה ולהיות אקטיביסטים בנושאים החשובים. דווקא עכשיו במציאות הקורונה – הדבר חשוב יותר מאי פעם, שכן אנחנו, כל אחד מאיתנו, יכול וצריך להשפיע גם על חייהם של האחרים.
חדש!!! הספר שלי: “המתכון לשינוי” בגרסה דיגיטלית! אם אתם רוצים ללמוד יותר על שינוי, להבין במה זה אומר לנהל תהליכים טרנספורמטיבים בחברה, או מצד שני להבין כיצד תוכלו לטפל בצורה חכמה בטרנספורמציה האישית שלכם. אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את הספר שלי שיצא השנה. “המתכון לשינוי”, מדריך אסטרטגי לאתגר של עולם שעובר שינוי על בסיס קבוע.
