אדלמן מוציאים בכל שנה את אחד המסמכים החשובים ביותר בעולם, אשר עוסק במידת האמון שיש לאנשים ב-הכל. אני רוצה להתמקד הפעם בברומטר של האמון לשנת 2020-ולחלץ לכם מתוכו תובנות חשובות. למי שרוצה להעמיק ועל כך אני ממליצה מאוד רצ”ב לינק למחקר המלא-Link.
הברומטר של אדלמן לשנת 2020 מגלה שארבעת הקטגוריות שהוא סוקר לא יוצאות חלק כששואלים אנשים על מי הם סומכים- מדובר במדינות, עסקים, NGOs-ארגונים לא ממשלתיים ומדיה. הסיבה לפרדוקס הזה היא בכך שאנשים מפחדים ולא מרגישים יציבים לגבי העתיד שלהם, מה שמעורר את כל התעשיות וגורם לכך שנדרש לפתח מחדש את מנגנוני ומנועי האמון- לייצר איזון חכם בין כְּשִׁירוּת כל אחד הגופים לעבוד במומחיות שלו, ובין התנהגויות אתיות.
מאז שהתחילו למדוד את נושא האמון באדלמן, זאת לפני 20 שנים, ניתן היה לראות את הקשר בין האמון ביכולת לייצר צמיחה גלובלית. אי היכולת ליצור שוויוניות, והפחד העולה של האנשים בתחומים שונים- פוגע ויפגע בפועל בעסקים מכל הסוגים כפי שניתן היה לראות החלוקה הקטגוריאלית בפסקה הקודמת. רוב האנשים שענו למחקר של אדלמן לא מאמינים שזה הולך להיות טוב יותר בחמש השנים הקרובות, ויותר מחצי מהעונים ברמה הגלובלית מאמינים כי קפיטליזם בפורמט הנוכחי שלי עושה יותר רע מטוב לעולם (וחשוב להגיד ולהדגיש שיש קפיטליזם שיכול להועיל ולא להזיק- ממש כמו שיש פחמימות טובות ורעות).
.
התוצאה לדטה שמוצגת כאן, מייצרת עולם עם שתי מציאויות של אמון. מי שמחזיק ידע, עדכנות, מחוברות למדיה ומחוברות לכל מה שקורה הוא באינדקס יתר לטראסט על גופים שונים- אלו באופן טבעי האנשים היותר עשירים, עם חינוך גבוה. ובצד השני יש את הקהל שלא מחזיק ביכולות הללו והוא- באינדקס חסר לאמון. התולדה של הנתונים הללו היא בכך שכחצי מהאוכלוסיה של העולם לא מרגישה באמון כלפי הגופים השונים, וישנם שמונה שווקים שונים בהם ישנו פער עצום בין שני הקהלים הללו, מה שמציג נורה אדומה בוערת בנושא הטראסט.
חוסר אמון מונע בסיבות כמו אי שיוויון, וחוסר הגינות בתוך הסיסטם. המספרים מראים שיותר ויותר אחוזים מושקעים בגופים שונים לטובת שירות אינטרסים של מעט על כל השאר. מדינות, יותר מגופים אחרים מייצרות את הפערים הגדולים-57 אחוז מהאנשים שענו למחקר ברמה הגלובאלית אומרים שממשלות משרתות את האינטרסים של אנשים בודדים על כל השאר, בעוד ש30 אחוז אומרים שממשלות משרתות את האינטרסים של כולם.
הפחדים עולים על התקווה. ככל שהביקורת עולה על הקפטיליזם הלא מוצדק ועל חוסר האיזון וההגינות של האקו סיסטם הכלכלי, נוצרים משקעים גדולים ומשמעותים של פחדים באנשים בכל הנוגע לעתיד שלהם. 83 אחוז מהמועסקים עונים כי הם מפחדים מלאבד את מקום העבודה שלהם, והעובדה שמגמות כמו ה”גיג אקונומי” רק עולות מדגישות יותר ויותר את אי היציבות. ישנו עוד פער משמעותי והוא העובדה שאנשים מרגישים שאין להם את השרירים הויכולות, ישנם מתחרים זולים יותר שמפחיתים את מעמדם וכל אלו גורמים בפועל על איבוד יכולת ההכנסה.
הסוגיות הללו דורשות מגופים שונים לשנות את הדרך, זה לא תלוי תעשיה או תחום. אבל עסקים יכולים להיות הקטליזטור של השינוי, הם יכולים לקחת הובלה ומנהיגות על פתרון. מספר בלתי צפוי של עונים למחקר חושבים ומאמינים שזה התפקיד של עסקים להוביל את האמון. עסקים צריכים לקחת הובלה ולפתור את פרדוקס האמון בגלל שיש להם מרחב הרבה יותר גדול של חופש לפעול. יש לעסקים מנדט ברור לפעול בכך אם הם בוחרים, יותר מ83 אחוז מהעונים למחקר אומרים שזו אחריות של עסקים לפתור בעיות כמו אי שיוויון בשכר או יציבות תעסוקתית כמו גם יצירת יכולות ושרירים לעידן הנוכחי ולהמשך.
אנשים כיום יתנו את אמונם במי שנראה להם ככשיר לעשות את העבודה (לדלוור את ההבטחה) והתנהגות אתית.
אחד האזורים המשמעותיים ביותר שעסקים צריכים לראות כמקום שבונה אמון וכהזדמנות הינו- שותפויות. ברומטר האמון של אדלמן מראה כי ארגונים שיוצרים שותפויות שיוצרות פתרונות מרוויחים אמון רב.
