חכם אחד בשם סטיב ג׳ובס אמר שבכלל אין צורך לעסוק בחדשנות, אלא צריך לדעת לחבר בין הנקודות, וכשעושים את הדבר הזה – הקסם יכול לקרות. האינטרנט הוכיח לנו שסטיב צדק. למעשה כשמחברים דבר אחד עם דבר שני באינטרנט קורה לרוב דבר שלישי שהוא מופלא. כשמסתכלים על כל מה שקורה, בשביל לנסות ולהבין את העתיד, כדאי לחפש בשני כיוונים: הראשון, מבט על העבר ומה הוא מלמד אותנו, והשני, הדטה שיש בידיים שלנו ומה היא משקפת.
אני אחלק את הפוסט הזה בדיוק לשני הכיוונים הללו: סיפור על דטה, וסיפור על העבר שיראה לכם– למרות שדי מדכא לחשוב כך: שזה ייקח לפחות חמש שנים עד שבאמת נצא מהמשבר הנוכחי. בשנת 2000 נסעתי לברצלונה לשבועיים וחצי, הבן זוג שלי ואני החלטנו לגור בברצלונה כמו ספרדים ורכשנו דירה מגניבה ברובע בו אין הרבה תנועת תיירות ותיירים. בכל יום הסתובבנו ברחבי העיר ונשמנו את היופי שלה, את המציאות המדהימות שיש בה ואת האמנות הכמעט משכרת. העיר העתיקה הייתה מלאה בשפע חנויות קטנות ומגניבות, ברים, בתי קפה, מסעדות – הכל היה…קסם.
לא שכחתי את השבועיים וחצי המדהימים הללו, ותמיד חשבתי שהכי אני רוצה לחזור ולחוות שוב את ברצלונה המדהימה שהייתה עבורי גילוי עצום.
בשנת 2011 נסעתי בפעם הראשונה לכנס המובייל בברצלונה, אליו (לאחר מכן) היגעתי ברציפות במשך 10 שנים. הכנס היה מדהים – פרוס על ארבעה ימים שהיוו בשבילי את אחד מהעוגנים המשמעותיים בקפיצה בקריירה ובהבנת העולם המשתנה. אבל התייחסתי אל הנסיעה כאל משהו מאוד ממוקד. נהגתי להגיע יום לפני הכנס ולפעמים חוזרת ממש ביום האחרון אם לא מיד ביום שאחרי. לכנס היגעתי מוקדם בבוקר, וחזרתי למלון מאוחר בלילה כשהפאנלים והתוכן הסתיימו. לא ממש הצלחתי לחוות את ברצלונה… לאחר כמה שנים, שבחמש מתוכם נסעתי לבדי לברצלונה, החלטנו הבן זוג שלי ואני שכדאי לנו לנסוע ביחד ולהאריך את זמן השהייה. היינו מגיעים כמה ימים לפני הכנס ועוזבים את ברצלונה מספר ימים אחרי כן ובכך מיסדנו לעצמנו את מה שאני קוראת לו ״תיירות כנסים״.
במציאות הזו, היה לי הרבה יותר “שעות” ברצלונה ממה שחוויתי בחמש השנים שבהן נסעתי לבד. בן-זוגי ואני נהגנו לצאת כל יום ברגל לטיולים ארוכים וחווינו את העיר לרוכבה ולאורכה. אבל היה משהו מוזר באוויר. זה לא היה מוכר כמו בשנת 2000, היה חוסר ברחובות, הרבה חלונות מוגפים והרבה חנויות סגורות. לא ממש הבנתי אז למה זה כך, ולא יודעת למה לא כל כך התעסקתי בכך כדי להבין זאת לעומק.
כשהתחילה הקורונה, במרץ 2020 התמונה של ברצלונה חזרה לנגד עיניי בעוצמה גדולה, ופתאום נפל לי האסימון: הבנתי מה קרה ומה ההבדל בין שנת 2000 לשנת 2016! ההבדל היה כמובן משבר 2008, שהיכה חזק בארה״ב אבל גלי ההדף שלו כמובן היו חדים וחזקים עד מקומות נוספים בעולם כמו אירופה. בנקים גדולים באירופה שהיו תלויים בבנקים הגדולים האמריקאים פשוט קרסו אחד אחרי השני. זו הייתה הסיבה לכך שהכל היה נראה כל כך שונה, חצי אפוי, חצי פתוח – לא קרוב בכלל לחוויה שעברתי בסיור בברצלונה בשנת 2000. כמו שאתם מבינים מדובר במשבר שאמנם התחולל ב2008-2009 אבל ההשפעות שלו היו ארוכות טווח וניכרות בשטח אפילו עשר שנים קדימה. זו הסיבה שלדעתי גם במשבר הכלכלי שנבע מהקורונה אנחנו נחווה מציאות דומה שכרוכה בשיקום שייקח עד עשור. גם אם נצא מהמשבר הבריאותי (ועושה רושם שכך במרץ 2021) עדיין לכל העולם ייקח הרבה יותר זמן לכסות כיסוי משמעותי שימגר את נזקי המחלה. וגם אם ישראל תצליח באמת לחנוק את המגפה ולהשאיר אחריה אבק, את המגפה הכלכלית, כאמור, ייקח יותר זמן לשקם.
נכון, הרבה מאוד כלכלנים חוזים עכשיו שהכלכלה העולמית עשויה להשתקם מהר מאוד, ששתי ענקיות המדינות ארה״ב וסין הן אלו שתשפענה על כל העולם, והעובדה שהמרוץ לחיסון תופס תאוצה עושה את כל ההבדל. אבל החנויות בברצלונה שנותרו סגורות, התריסים שמגיפים אותן לא יוצאות לי מהראש. יש לשער שחצי מהעולם לא יצליח לחזור למציאות בריאה כלכלית, נפשית וחברתית – וזאת אולי לעולם לא. התובנה שיש לי מהסיפור על ברצלונה היא שהעבר יכול לספר לנו בצורה טובה את הסיפור של העתיד! זה כמובן לא יהיה מדויק, וכמובן שהקידמה הטכנולוגית, האבולוציה האנושית, האנרגיה המתפרצת של כל העולם ועוד הרבה פרמטרים יכולים לשנות את התמונה מן הקצה אל הקצה… אבל זה כן אומר שההערכה הזו של השתקמות שתיקח חמש שנים אינה רחוקה מהמציאות כלל וכלל. וחשוב לציין שאולי לעולם לא נחזור להיות כפי שהיינו בעולם שהתרגלנו אליו דקה לפני הקורונה. נראה שזה יהיה עולם אחר.
הסיפור השני, הדטה, ומה היא משקפת לנו, לטוב ולרע. הסיפור השני מתמקד בדטה, וכפי שאמרתי קודם, יש לה ויכולים להימצא בה צדדים טובים – וכמובן גם צדדים פחות טובים.
לבלומברג יש ברומטר שמציג את התקדמות החיסון בעולם, והוא מראה איך מדינות שונות למעשה מתפעלות את הפרויקט הלוגיסטי-האנושי הכל כך מורכב הזה. בלומברג יורדים לרזולוציה שמתייחסת לכל מדינה ומדינה ובכך הם משקפים גם את התמונה הגדולה, הגלובאלית וגם את התמונה הלוקאלית. חשוב לציין שבמהלך שיקוף המידע של בלומברג אפשר לראות נכס מאוד גדול לאנושות שכן על פי הברומטר נוכל להיות יותר ״מתוכננים״. אם למשל אנשים שואלים את עצמם שאלות כגון: האם נוכל לטוס לחו״ל, האם תתקיים אולימפיאדה ביפן באוגוסט 2021 ועוד שאלות שונות ומגוונות, הרי שהמידע והדטה בברומטר משקפים לנו את המציאות כמו שאומרים – “לפרצוף”.
הרע בדטה של בלומברג הוא משך הזמן שבו מעריכים שייקח לחסן את כל אוכלוסיית העולם, ועוד – הדטה משקפת בצורה מאוד קולעת את הסיפור של אי השוויון ואת המקומות בעולם שלא נערכים בצורה המיטבית כמו אירופה ואפריקה למשל. אלו מקומות בהם מבצע החיסונים פשוט זוחל, אין דרך אחרת לומר זאת. מה שבלומברג לא יודעים, הוא כיצד דברים מסוגלים להשתנות במציאות שדוחקת אותנו לפינה, וכן ברצון העז של המדינות להחזיר את עצמן לחיים. למשל לא השכילו לראות בבלומברג את מה שקרה בארה״ב – העובדה שביידן הגיע לשלטון, שינתה לחלוטין את רמת הרצינות של החלק הזה של יבשת אמריקה בכל הקשור למבצע החיסונים.
ביידן אמר בתחילת הכהונה שלו שיחסן כמיליון אנשים ביום, אבל בפועל ככל שהזמן עובר ניתן לראות בברומטר שהממוצע היומי לחיסונים בארה״ב עומד על כ2.5 מיליון ביום. זו כמות עצומה שגורמת לכך שכל ההערכות בברומטר משתנות על בסיס קבוע. אם למשל בתחילת הספירה אמרו שייקח שבע שנים לחסן את כל אוכלוסיית העולם, בטווח של פחות משבועיים הנתון השתנה ל3.8 שנים -ולאחר מכן בלומברג הורידה את הכותרת הקליק-ביטית הזו כי הם הבינו שהדברים משתנים במהירות רבה מידי. הצד הטוב של הדטה כמו שאתם וודאי מבינים הוא שהמציאות גדולה מכל טכנולוגיית מידע ומכל ניתוח סטטיסטי כזה או אחר. היא עד כדי כך יותר משמעותית כאשר למשל ביידן התערב בצורה מסחרית בין שתי חברות ענק רפואיות: מרק וג׳ונסון אנד ג׳ונסון על מנת שיחתמו על הסכמי ייצור הדדים ובכך יתגברו את מספר החיסונים המיוצרים. לביידן יש משימה להגיע בין מאי ליולי 2021 – כש75 אחוז מהאמריקאים יהיו מחוסנים ובכך למגר ולחסום את המגפה.
אלו נתונים מדהימים שמדגימים שכל כלכולציה של מידע, כל אלגוריתמיקה, או מודל מתוחכם ככל שיהיה עם אנשי הסטטיסטיקה הטובים ביותר בעולם, הממדלים המשובחים ביותר והטכנולוגיות שמאפשרות לייצר אלגוריתמים חכמים – כל אלו לא יכולים על כוחו של האדם! הכותרת של בלומברג שקבעה שייקח שבע שנים לחסן את כל תושבי העולם הייתה אם כך לא אחראית, כי לא לקחה בחשבון את הפקטור האנושי! מתברר, כי הגורם האנושי משנה את הכל. זהו שיעור חשוב בצניעות וגם שיעור חשוב בזיהוי האנרגיה ובהבנת תפקידם של חומרי הגלם שיוציאו אותנו על הצד הטוב מהמגפה.
אז כן, אני עדיין חושבת שיקח חמש שנים עד שנצא מהמצב הזה של הקורונה שתפס את כולנו לא מוכנים בעליל. אבל מצד שני ראוי גם לקחת בחשבון בשקלול כל הנתונים שההשתקמות לא תהיה אחידה, והעולם הוא במצב של חצי חצי. יש חצי מהעולם שישתקם מהר יותר מהשני, ומחצית מהאוכלוסייה שייקח לה פחות זמן ליפול על הצד שבו מרוחה החמאה על הלחם. אבל בפועל גם לברי המזל מבינינו תישאר עדיין תמונה עגומה ברחובות עם עשרות או אפילו מאות עסקים סגורים ושהחלונות שלהם מוגפים באמצעות תריסי ברזל כבדים. זו תהיה מציאות חדשה שבה יידרש מכולנו להמציא מחדש את הדרך שבה אנו מבינים החיים ואת המשמעות שלהם, ועד כמה אנחנו מוכנים ללכת לקראת אותם מחוסרי המזל האחרים שחוו את המשבר הזה הרבה פחות טוב מאיתנו.
חדש!!! הספר שלי: “המתכון לשינוי” בגרסה דיגיטלית! אם אתם רוצים ללמוד יותר על שינוי, להבין במה זה אומר לנהל תהליכים טרנספורמטיבים בחברה, או מצד שני להבין כיצד תוכלו לטפל בצורה חכמה בטרנספורמציה האישית שלכם. אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את הספר שלי שיצא השנה. “המתכון לשינוי”, מדריך אסטרטגי לאתגר של עולם שעובר שינוי על בסיס קבוע.
