האם אי פעם נחזור למציאות נורמלית?
בשום תסריט בעולם לא חשבתי ששנת 2020 תראה כך. זו הייתה שנה שהתחילה נהדר, הרבה מעל המצופה ואז….החלה לחלחל שמועה ממש בתחילת ינואר…
השמיים נפלו.
אני נעה בין התלהבות משוגעת על כך שאני רואה לנגד עיני את מנהרת הזמן לעתיד, מה שהיה צריך לקרות בטווח של חמש עד עשר שנים, קורה למעשה לנגד עינינו במהירות שיא – ומתוך כך אני מעריכה שנצפה אקסלרציה מטורפת של שינוי שתקרה בטווחים של שנה עד שנתיים. האקספוננציאל שמדברים עליו המון בכל הנוגע למגפה הקורונה, קורה גם בתחומים אחרים ובטח ובטח בכל הקשור לטרנספורמצית שיא, טרנספורמציה אקספוננציאלית דיגיטלית.
מצד שני על הרצף של ההתלהבות, מְקֻנָּן בי פחד ענק מכך שהעולם מתרסק, נשבר לרסיסים ונדרשים כוחות עצומים בשביל שנוכל לבנות אותו מחדש.
העולם גדול עלי בכמה מידות, וכל הקורונה הזו היא הרבה יותר ממה שאני מסוגלת להכיל, אני מסתכלת בהשתאות גדולה על כל חברות התרופות, הטכנולוגיה, סטארטאפים וגופי מחקר שנמצאים בריצת אמוק לטובת מציאת פתרונות אמיתיים שיכולים לבלום את הדבר הנורא הזה שנכנס לחיינו כמו צונאמי שאי אפשר להשתלט עליו. מצד שני, יש אותי הקטנה שמחפשת כיצד אני יכולה לבנות לעצמי רציונל בתוך השינוי מצידי כל מה שאני מכירה מתפרק ואין לי שום מושג כיצד להרים ולהקים מחדש.
האם נחייה בנורמליות? או שאולי זו תהיה נורמליות חדשה?
האם נרצה לטוס?
לגעת באנשים אחרים?
להיות במצבים של התקהלות?
לנסוע ברכבת?
ללכת להצגה?
לבלות בהופעה?
האם נחזור למקום העבודה שהיה לנו?
או שאולי ניצור מקומות עבודה חדשים לגמרי?
האם נוכל להרגיש ביטחון?
האם נוכל לעשות תוכניות לטווח רחוק?
האם נלמד מטעויות?
האם ניסע כמו שנסענו בעבר לחו”ל?
האם נפחד משדות התעופה?
האם נעלה על ספינות טיולים?
האם תעשיית התיירות תשרוד?
האם תעשיית הבידור תשרוד?
האם תעשיית התעופה תשרוד?
האם הכבישים יהיו אי פעם מלאים?
האם נשכח מיד ביום שאחרי?
או שנחשוב טוב טוב על כל צעד שלנו?
האם נעשה ביטוח להכל?
האם ניקח הלוואות, האם נחזיר אותן?
האם זה עולם ללא ביטחון?
האם זה עולם של ערבות הדדית?
האם זה עולם ללא תורים?
האם זה עולם ללא לחיצות יד?
האם זה עולם שמלא ברגולציה, רגולציית בריאות?
האם זה עולם שמלא באיקומרס?
האם זה עולם שמלא בחזרה לדברים החשובים? כמו משפחה? ילדים?
האם זה עולם של ראייה מפוקחת על צריכה? על הוצאות?
אני חושבת שישנם שני תרחישים: הראשון, שבו כל הסיפור הזה מסתיים בעוד חודשיים, בתרחיש כזה אנחנו חוזרים להכל פחות או יותר אותו דבר, חלקנו עם קצת יותר פחדים, חלקנו פחות. מה שלא יחזור להיות כפי שהיה הוא הכלכלה, ויקח שנים לשקם אותה- זה אומר שהמציאות הזו בכל מקרה משפיעה על כולנו, ואנחנו נידרש לעשות התאמות ולהשתנות, זה אומר שנצטרך בכל מקרה לחיות בנורמליות חדשה. האופציה הזו, היא קשה- אבל יש בה יכולת עיכול, שכן הדברים שאנחנו מכירים יחזרו להראות נורמלים, הנורמליות החדשה – וכמו שנהגתי להגיד בעבר: 60 אחוז יהיה המאה אחוז החדש.
התרחיש השני, שאנחנו נדרשים לחיות ולסחוב את זה לעוד ארבעה או שישה חודשים ויותר ואז, כל מה שידענו פשוט לא יהיה אותו הדבר. בתרחיש הזה, אנחנו נדרש להבין שכל מערכת ההפעלה של העולם תנוסח מחדש. קשה מאוד לדמיין מה יהיה פה, אולי בעיקר צריך לדמיין מה לא יהיה!: לא יהיה כסף, ביטחון, אמון, מערכות מתפקדות, עבודה, פרנסה, אוכל, מוצרים וצרכים בסיסיים. התרחיש הזה, הוא מקרה אימה על החיים שלנו! קראתי בכלכליסט משפט שפחות או יותר אומר הכל: “הניתוח הצליח, אבל החולה מת”. יכול להיות שאנחנו נמות מהר יותר מרעב, בריאות וממחסור- ולא נמות מהקורונה.
אין לנו שום יכולת להכיל את התרחיש השני, ונדרש לעשות הכל בשביל שהדבר הזה יסתיים בחודשיים, זו תקופה שמאפשרת לנו אופק שיקומי בכל המובנים. אבל בשביל להגיע לשם, כשהדוגמא היחידה שיש לנו היא סין, כולנו נדרשים להרכין את הראש, לציית לחוקים ולהבין שזו משימה ומלחמה משותפת. אז לא, בעיני בשום מקרה לא נחזור לנורמליות שהייתה בעבר. וכן, תחומים שלמים ישתנו מהיסוד. מדובר בשבר עמוק בכלכלה, חברה, ובתשתיות של החיים. אבל בתרחיש הראשון ישנה אופטימיות מסויימת והיא, שנוכל לנסח מחדש מציאות מעודכנת, מאופטמת, ונכונה עבור כולם (או למען הדיוק, עבור רובם).
————————————————————————————————————————
חדש!!! הספר שלי: “המתכון לשינוי” בגרסה דיגיטלית! אם אתם רוצים ללמוד יותר על שינוי, להבין במה זה אומר לנהל תהליכים טרנספורמטיבים בחברה, או מצד שני להבין כיצד תוכלו לטפל בצורה חכמה בטרנספורמציה האישית שלכם. אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את הספר שלי שיצא השנה. “המתכון לשינוי”, מדריך אסטרטגי לאתגר של עולם שעובר שינוי על בסיס קבוע.
