הקורונה, שינתה לפני שנה וקצת כל אספקט בחיים שלנו, וחשבתי על כך שאין זמן מתאים מכך לחזור ולבקר את כל השינויים הללו, ולשאול ברוח התקופה “מה נשתנה”. כמי שעוסקת שנים רבות בנושא השינוי, בשאלות על טרנספורמציה וכיצד היא לוקחת חלק מהותי בחיים שלנו- אין ספק שהקורונה היוותה קטליזטור ואקסלרטור מדהים לכך. חשבתי שישנם תחומים רבים בהם נגע השינוי הזה בשנה האחרונה- והחלטתי להביא את אותם שינויים דרך הפילטר האישי שלי. זה בהחלט לא פוסט שמייצג את כולם, ואני בטוחה שאחרים חווים את התקופה הזו בצורות שונות ומגוונות, אבל היה לי חשוב להסטרים פוסט חגיגי שמסכם את מה שאני קוראת לו: “הקורונה האישית שלי”.
למידה. אני אדם לומד, בכל שנה לפני הקורונה הייתי נוסעת בממוצע לחמישה אירועים משמעותיים בחו”ל… מכנסים ועד לסדנאות מקצועיות לטובת העשרת הידע שלי והיכולת שלי להתפתח. והינה הקורונה פשוט מחקה את היכולת הזו, וגרמה לי הלכה למעשה לחשב מסלול מחדש. מצאתי את עצמי טובעת בעשרות אם לא במאות כנסים דיגיטליים שלהפתעתי לא הצליחו להדביק אותי באותה התלהבות כמו האירועים הפיזיים. בשנת הקורונה למדתי ללמוד דרך האוזן, הסבתי את כל שימת הלב שלי אל אפליקציית אודיובול של אמזון, ודרכה הקשבתי לעשרות ספרים על מנת שאוכל להעמיק את הידע שלי. כל אחד בוחר לעצמו את הלמידה שלו, זו הייתה הלמידה שלי.
יחסים. מחקר של הארוורד ביזניס סקול שנערך לאורך 74 שנים, ארבעה דורות של חוקרים שגילגלו את המחקר מאחד לשני, על כ750 אנשים גילה שמה שהופך אנשים למאושרים זה לא כסף, לא תהילה, ולא נכסים פיזיים. מה שהופך אנשים למאושרים זה יחסים! גם בשנה כל כך קשה כמו הקורונה, האמירה הזו רלוונטית. למרות שנכפה עלינו ריחוק חברתי, למרות שנדרש מאיתנו לבנות יחסים ב”רמוט”. אני אישית הבנתי שדווקא בשנה כזו צריך להיות מעורבב באנושיות, בקרבה לאנשים במעגלים הקרובים: עבודה, חברים ובראש ובראשונה משפחה. זוגיות, הפכה ליעד מרכזי עבורי בכל התקופה הזו, ואני מודה שהמחקר של הארוורד ביזניס סקול צדק, כשעובדים ביחסים טובים, ועובדים בהם נכון, הופכים למרות הכל ליותר מאושרים.
עבודה. כמו כולם, גם אני הייתי צריכה לשנות את העסק שלי, מלהיות סוג של נוודית בעולם הפיזי מלקוח אל לקוח, הפכתי לנוודית דיגיטלית בזום, טימס, גוגל מיטס ועוד. מצאתי את עצמי נדרשת לייצר סדר יום חדש, אחר, שונה. למדתי שמהר מאוד נשאבים לכך, והופכים להיות סוג של “עבד לעבודה”. החלטתי בשלב מוקדם שאני חייבת לתמהל את היומן שלי עם הדברים של “זהר”. לפני הקורונה המיקוד היה הרבה זהר, וגם עבודה. בקורונה מצאתי את עצמי עובדת כל היום עם מעט מאוד “זהר”. המלצה שלי, זה לא טוב לאף אחד בסיפור אם אין לכם זמן משלכם לעצמכם, השחיקה גדולה ולא תורמת לכלום. לכן, בתוך השינוי למדתי לייצר את החללים האישיים שלי, שממלאים אותי ומחזירים את האיזון.
קניות. שנת הקורונה שינתה לדעתי כל אחד מאיתנו בנוגע לדרך שבה אנחנו צורכים. אני אדם שאוהב את השטח, אני אוהבת את הפיזיות של החנויות, את הזמן שלוקח למצוא דברים, ולמרות שהמוטו שאני מובילה לאורך שנים הוא הטרנספורמציה הדיגיטלית, אני ממש מרגישה ואוהבת את השטח. השנה הזו בהחלט לימדה אותי לרכוש המון און ליין- אבל אם לאמר את האמת? זה לא אותו דבר! המציאות כפי שאני רואה אותה חייבת להיות מיקס, אין שום צורה בעולם להגדיר קיצוניות כל כך חזקה של: או, או- זה גם וגם. במציאות של פוסט קורונה, בטוח שארצה לצרוך דברים מסויימים און ליין (למשל גיליתי שממש כייף לרכוש נספרסו באתר), אבל מצד שני ישנם דברים שממש ארצה לצרוך אוף ליין, כי זו חוויה אחרת שבתוכה אנחנו מגלמים משהו שהוא הרבה מעבר לקניה עצמה.
בית. אומרים שזה הולך להיות העשור של הבית, למרות וגם אם נצא מהקורונה בזמן הקרוב או הבינוני, כפי הנראה הבית ישאר מרכז החיים שלנו לעוד הרבה זמן. אני לא יודעת אם עשור זה נכון, אני בטוחה שזה יהיה רלוונטי לפחות בחמש השנים הקרובות (שזה ממש הרבה). בית, זה האזור ביטחון שלנו, המקום שאנחנו מעצבים את מי שאנחנו, ואני לפחות מבינה את זה כבר הרבה זמן, עוד לפני הקורונה. הדבר המשמעותי ביותר והשינוי הגדול שאני לוקחת ולקחתי מהתקופה הזו, הוא שבית צריך להיות פינה אהובה. זה המקום להגיד שבית הוא לא מקום שחוסכים עליו, צריך להשקיע בו, לטפח, לשפץ, לעבוד ושוב ושוב לחזור ולבקר בכל פינה על מנת שהיא תהיה מושלמת. תשמעו לי, זה הולך להיות לפחות “החמש השנים של הבית”- תשקיעו בו ותגרמו לו להיות המקום שלכם.
ספורט ותזונה. כולם אומרים לי שהם השמינו בקורונה, אבל אני דווקא למדתי לעשות בדיוק הפוך- לאכול ממש טוב, ולעשות המון ספורט. אם תרצו זה קצת כמו הגרפים ששוברים אחד את השני: התפשטות הזן הבריטי של הקורונה, מול החיסונים- ומי מנצח? החיסונים כמובן! גם במקרה הזה, למי שרוצה לנכס לעצמו איכות חיים ובריאות, קחו בחשבון שגרף של אכילה ממש טובה בלי דיאטות ובלי מגבלות, לצד הרבה מאוד ספורט ופעילות גופנית- מי מנצח? כמובן החיסונים של הפעילות הגופנית!
קהילה. קצת בדומה ליחסים, וכפועל יוצא מכך- נדרש מאיתנו לטפח את הקהילה שנמצאת איתנו. אני הבנתי בשלב מאוד מוקדם בקורונה שנדרש ממני לעבוד בכך קשה, לייצר תוכן יומי, לבנות קשרים עם מעגל של אנשים חשובים ולשמור איתם על קשר, ליזום כנסים וירטואליים ובעיקר להיות אכפתי כלפי אחרים. יש אמרה ישנה שמתבססת על סיפור משנות החמישים- כשבצרפת שעה של קור עז הרגה עצי זית שגדלו מאות בשנים. תזכרו: שעה של קור, הורגת שנים של חום. זה הזמן לחשוב: קהילה, ערבות הדדית, נתינה- מי שחושב כך יחזיר לעצמו בחזרה את אותה אהבה.
חלומות, התפתחות, השראה. הקורונה, שינתה את הדרך שבה אנחנו חולמים, מתפתחים, והמקורות מהם אנחנו ניזונים בהשראה. אני למשל חזרתי לצייר, כי הבנתי שאם אני לא יכולה ללכת אל החוויות, אני צריכה ליצור אותן בעצמי. הקורונה הכריחה אותנו להסתכל פנימה אל עצמנו, אל המקומות בהם אנו כן יכולים לשלוט ודרכם להתפתח, לחלום ולצמוח. איזה מזל יש לנו שאנחנו חיים בתקופה שגם אם אנחנו לא יכולים לנסוע בעולם, עדיין ניתן לחוות אותו מרחוק! זה כמובן לא אותו דבר, אבל עדיין זה מדהים! תזכרו את כל מה שיש לכם, וכל הדרכים שניתן דרכן לחלום, להתפתח ולקבל השראה!
חג שמח. ושתהיה שנת יציאה מהמדבר של הקורונה, וחזרה לחיים האמיתיים (או משהו דומה לפחות)…
חדש!!! הספר שלי: “המתכון לשינוי” בגרסה דיגיטלית! אם אתם רוצים ללמוד יותר על שינוי, להבין במה זה אומר לנהל תהליכים טרנספורמטיבים בחברה, או מצד שני להבין כיצד תוכלו לטפל בצורה חכמה בטרנספורמציה האישית שלכם. אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את הספר שלי שיצא השנה. “המתכון לשינוי”, מדריך אסטרטגי לאתגר של עולם שעובר שינוי על בסיס קבוע.
