האם ידעתם ? כל חיפוש שישי בגוגל הוא שאילתא חדשה לגמרי, קרי משהו שאיש לא שאל בעבר ולא בדק במנוע החיפוש. המשמעות הינה שמדובר בשאלה חדשה לגמרי שצפה לה בעולם החיפוש. העובדה הזו מדגישה לכם, שכל כמה שנחשוב שכולנו דומים, מסוקרנים מאותם דברים ועסוקים באותן שאלות, המציאות קצת שונה.
העובדה הזו גם מחדדת את המראה שהתנאים של העולם משתנים, ויש כל הזמן סוגיות חדשות, אירועים שונים ומגוונים שמוסטרמים אל תוך חיינו והופכים לשאלות, ובעקבותיהן לתשובות חדשות.
את אותה תכונה עולמית שמשתקפת במנוע החיפוש של גוגל (אשר מצידו מייצג את המוח הקולקטיבי של כולנו) צריך להטמיע עמוק בתוך התרבויות של ארגונים. שכן, אם נחטא לחשוב רק על השאלות והתשובות נפספס את השינוי שהעולם עובר. בעיקר לא נהיה מודעים לכל “שאלה חמישית” שנשאלת כרגע במרחב הקיברנטי. אותה שאלה יכולה להועיל לנו לאין ערוך: אולי היא תהפוך למובמנט הבא שישליט תפיסה חדשה על העסק שלנו. יתכן שהדבר יצמיח יכולת חדשה שתהפוך לכלי בידי האנשים או למודל עסקי משוכלל שיגדיר מחדש את התעשייה שלנו.
הכל מתחיל מהמנכ”ל, או יותר מדויק לאמר שהכל מתחיל מהתרבות! לתפיסתי כדאי שרכיב התרבות יונע מבפנים, מתוך העסק מהאנשים. יחד עם זאת, בפועל הדמות אשר מתקפת אותו ומתרגמת אותו למעשים הוא המוביל של החברה. ברמה הניהולית אנחנו נופלים למלכודת שמתייחסת לסקרנות כסוג של בזבוז זמן, כי אין בה פרמטרים ביצועיים ותכליתיים. אבל כראייה הלקוחה מהחיים, חברות שלא הסתקרנו מספיק ולא למדו את השינוי, לא מסוגלות בהכרח להגיע לרמת אותם ביצועים עסקיים להם התרגלו בעבר.
מוביל החברה צריך לגרום לאנשיו להבין שסקרנות היא בגדר מפתח אסטרטגי מרכזי לעבודה. נדרש לפתח בתוך החברה שתי גישות במקביל. האחת, תכליתית שבמסגרתה ברורה לאנשים מהי המשימה, ברור מי קובע אותה ואיך מנהלים את העניינים בפועל. והשנייה היא השכבה הסקרנית שאינה נובעת ממעמד היררכי או מטיטל מקצועי. שכבה זו שכבה צריכה להדהד בחלל האוויר כחלק אינטגראלי מכל מה שאנו עושים. הפטנט אם כך נשען על היכולת שלכם לדעת לווסת על ידי איזונים ובלמים נכונים בין הזמנים בהם אנחנו משקיעים בסקרנות ובלמידה, ובין הזמנים שאותם אנחנו מקדישים לביצוע משימה.
אבל, וכאן יש אבל גדול! רגע הקסם קורה בזמן שבו הדברים מחלחלים מתחום אחד לשני. כגוף מאומן די הצורך לעבוד בשתי התפיסות במקביל, הוא ידע לעשות אינטגרציה (ושימו לב, אינטגרטיביות הינה מילת המפתח) בין שני התחומים. המשמעות שנובעת מכך היא שהחלק הסקרן מסוגל לדייק את עצמו מתוך נתיב המשימות הברורות, והחלק שפועל על הביצוע הטכני והתכליתי יודע להכיל בתוכו מצפנים שנועדו לבחינה ובדיקה. דבר זה נחוץ על מנת לוודא שאנחנו לא פועלים בדרך רובוטית ונמשכים לדרך שלא בטוח משרתת את המטרה הגדולה שהיא לנוע קדימה.
כמו שפתחתי ואמרתי, הכל מתנקז לנקודה בזמן שבה המנכ”ל מודע לחשיבות הדבר, מעביר לאנשי החברה בדרגות השונות שהם צריכים להיות סקרניים, ולהחיל את האמירות הללו בשטח, גם במעשים וגם במשאבים הדרושים. אבל המקומות בהם אני אישית מצאתי שמתקיים השינוי הגדול ביותר, הם המקומות בהם המנכ”ל עצמו מחזיק באף סקרן וביכולת ללמוד ולהתפתח. אם הספרייה שלו מורכבת מכותרים שונים שמגדירים את סוג הטרנספורמציה- בזמן שאותה אנו עוברים; ואם הוא יודע לצטט מהם תובנות רלוונטיות ליומיום, יקרה המהפך. אז, גם הצוות ידע לאמץ בצורה ברורה את הגישה ששוחרת סקרנות ולמידה, ויראה בה רובד מרכזי בעיצוב תרבותה של החברה.
כן, כן… לא טעיתם, בעיני סקרנות היא תרבות והיא משמשת ככלי עבודה, ומהווה מפתח אסטרטגי שמאפיין את החברות שתצלחנה לשרוד לעומת אלו שלא.
