פוסט אורח של גלית מור על – מדיה דיגיטלית מהזווית של נקודות מכירה
בן אדם משוטט לתומו בקניון, ומסרים שיווקיים נשלחים אליו – שלטים דיגיטלים סורקים את עיניו ושולחים אליו פרסומות מפולחות- במיוחד אליו אישית- לפי הגיל, המין , הנתונים הסוציו-דמוגרפים , הרגלי הקניה והמראה שלו. ב- 2002, כשטום קרוז היה הבחור הזה, זה נראה עתידני לגמרי .
עשר שנים אחרי, זה בעצם ההווה שלנו – הטכנולוגיה קיימת.
הטכנולוגיה בכלל ובתוכה הטכנולוגיה לשיווק בנקודות מכירה רצות יותר מהר מהקמעונאים והמותגים. מזווית של נקודות מכירה ולא מהזווית של מה הטכנולוגיה נותנת, אני רוצה להתחיל את הסיפור בהבנה של הצרכים. כמו בכל דבר, השאלה היא- מה הבן-אדם צריך או רוצה ? אנשים רוצים חוויה, צריכים מידע, מחפשים התאמה אישית לצרכים שלהם, מחפשים משהו בחנות, רוצים לדבר עם מישהו , להתייעץ, לייצר קשר.
ומה צריך הקמעונאי ? הקמעונאי צריך לקוחות חדשים, והוא גם רוצה שהלקוחות הקיימים שלו יחזרו, ושסל הקניה בחנות יגדל, והוא רוצה לייצר קשר עם לקוחותיו.
והמותג ? המותג רוצה לייצר העדפה בנקודות המכירה על פני מתחריו, הוא רוצה לספק מידע רלוונטי, וצריך את הדאטה בייס של הקונים שלו, ורוצה לספק חוויה, לייצר נאמנות, לייצר קשר.
Got It !! יש לינק מקשר לכולם : הצרכים של הקמעונאי, הקונה, המותג נפגשים במקום שנקרא- קשר. מילה שהפכה קצת לקלישאה בשיווק, אבל היא כן המילה המדויקת והנכונה כרגע.
בואו נפנטז על דוגמא מוחשית- סצנה פשוטה ויומיומית של אמא בעוד 10 שנים (סליחה עם הקוראות על שבחרתי באישה אבל נראה לי שתפקידי הג’נדר המסורתיים לא ממש ישתנו גם עד אז).אז אמא קמה בבוקר עם מוסיקה נפלאה וריחות של מאפה וקפה של הבית החכם שלה. הבית החכם מודיע לה שמחכה למשפחה הודעה במקרר הדיגיטלי. אמא הולכת למקרר ושם על גבי לוח אלקטרוני רשום שפג התוקף של היוגורטים והבשר. בתקתוק מהיר אמא מאשרת והמקרר שולח לטאבלט שלה רשימה אלקטרונית של אוכל למלאי. אמא מציצה ברשימה שאליה התווספה גם רשימת ויטמינים מארון התרופות/בריאות החכם. אבא מוסיף (ידנית! …) גם חבילת גרביים לילדה ואייפד תלת מימד דור 100 של אפל. בלחיצת כפתור הרשימה נשלחת לספק הקבוע של המשפחה עם הגדרת תקציב שבנה מנהל הוצאות המשפחה הדיגיטלי. הספק דואג למשלוח מיידי מרוכז של כל הפריטים מכל הספקים.
בצהריים היא מקבלת שאלה מסופרפארם בנושא הכנסת מוצר לחדש למדף והיא מצביעה יחד עם עוד עשרות אלפי אנשים. כשהיא יוצאת על הסגווי שלה לעבודה, היא קולטת מישהי בשכונה עם חליפה מדהימה. בעזרת הסמאטרפון שלה היא סורקת את השמלה ומקבלת מייד את הפרטים- איזה מותג וכמה עולה, האם יש במלאי ואיזה הנחה היא מקבלת. לשנייה היא גולשת באתר החברה כדי למדוד את החליפה עליה באופן וירטואלי, מעלה את התמונה לרשת החברתית שלה ומקבלת אוקיי מהחברים. ההזמנה נשלחת מיד. כל זה התחיל ונגמר בחמש דקות! כשאמא מקבלת הודעה מסבתא היא מחייכת. הסבתא, אמא שלה מעדיפה לעשות קניות כמו פעם, בסופר , אבל גם שם העגלה החכמה מנווטת אותה בסופר לפי הרשימה שנשלחה מראש, מציעה לה מבצעים אישיים ודואגת שהיא לא תחרוג מהתקציב, נותנת לה מרשמים למתכונים ואיפה למצוא את המצרכים, ואין שום מפגש עם קופאית בסוף, הכל נסרק ומשולם דרך הסמארפון רק הולוגרמה חייכנית ליד דלת הסניף מברכת אותה לשלום.
לפעמים בסרטוני העתיד האוירה נורא מנוכרת טכנולוגית וקרה, אבל בסוף בסוף החיים שלנו עדיין אנלוגיים ואנחנו מחפשים את החוויות והאינטראקציות. זה הבסיס להצלחה של מותגים וקמעונאים – באמת לא משנה באיזו טכנולוגיה….
