בפוסט הנוכחי, אני רוצה לתת לכם בנקודות מובילות, עשרה דברים שלקחתי מפסטיבל היצירתיות בקאן 2019, אדבר עליהם בהרחבה בהרצאה שלי ב16.7.
תמה ראשונה. דיגיטל ואמפתיה. כשאנחנו מנסים לבנות מותגים במרחב שבו אנשים ״חיים״, שכבת האמפתיה עושה את כל ההבדל! אם נהיה בפוקוס על להפוך את החיים של האנשים ליותר קלים, ולא נהיה ממוקדים במכירה אלא בשירות, נבטיח שהדרך שנבנה היא הנכונה.
תמה שנייה, בידול. ובניגוד לנקודה הקודמת, חשוב להבין! אם כולנו נעבוד במוד הזה בדיגיטל באותה רמה, לא יהיה בידול בין אפליקציה אחת לאחרת, לכן! נחוץ לחשוב על קריאטיב כמשהו שהוא מוטמע לתוך הנכסים, ולמצוא את הדרך לייצר את אותה אמפתיה בצורה אחרת ושונה. הנתון הזה דורש מחברות להתחיל להשקיע בקריאטיב כמטבע עסקי לכל דבר ועניין. פורסטר מדברים על כך שהשווי של קריאטיב (כשנעשה טוב) יעמוד עד- 2020 על סך של 10 מיליארד דולר! זה סכום של תוצאה עסקית, ולא של הוצאה!
תמה שלישית. פרסונליזציה באחריות. יש בעיה עם פרסונליזציה, כי היא נראת ״קריפית״, ואנשים מפחדים מכך שיודעים עליהם כל כך הרבה דברים. ולכן, כשיש לכם פלטפורמות עצמאיות אשר להן אנשים רשומים מבחירה, פרסונליזציה הופכת להיות למשהו ברור ובטוח שיוצר טראסט, אמון – ולא הפוך. האתגר שלכם הוא להוביל אנשים לנכסים בבעלות, ולייצר להם שם חוויה פרסונאלית, ולא לרדוף אחריהם במדיה באופן אישי ולתת להם הרגשת ״אח גדול״.
תמה רביעית. ״פרפס״ כראייה עסקית. אין ספק ש״פרפס״ זו המילה השולטת בכנס השנה. אבל באמת של החיים אם הרעיון לא מחובר עסקית בצורה עמוקה, זה לא ממש ״מחזיק מים״. לכן, צריך לקבוע מהו הWhy של המותג בצורה משמעותית ומחוברת לביזניס. שימו לב להצהרה של מנכ״ל יוניליוור הגלובאלי אלן ג׳ופה, הוא אומר שבטווח של השנים הקרובות מותג שלא יהיה לו ״פרפס״ בפורטפוליו של יוניליוור, פשוט לא יהיה. והוא לא אומר זאת סתם! הסיבה: מותגים שיש להם תכלית ברורה, ו״פרפס״ פשוט יותר רווחים, פי-2, ואפילו פי שלוש.
תמה חמישית. טרנספורמציה. יש שלושה שלבים פשוטים שצריך לאמץ בכל טרנספורמציה, אני קוראת לזה: ״דואריות, דוגריות, דרימריות״. ג׳נרל מילס קוראים לזה: ״קאט דה בולשיט״, לאמץ את אנשי הכן, על מנת לעשות כל הזמן יותר, וביטחון פסיכולוגי בהתנסות, במרחב הטעות ובמעשה.
תמה שישית. לבחור ערכים. חשוב להבין, לצרכנים פשוט לא אכפת ממותגים, הם אומרים שאם 77 אחוז מהמותגים יעלמו מהעולם, זה לא יזיז להם. לכן, חברות צריכות ״לחשב מסלול מחדש״, לבנות סט של מצפנים, ערכים, ולחפש את הדרך לערבב את אותם ערכים בפיד של האנשים, בצורה חכמה שמתחברת לתרבות. על הנקודה הזו אדבר הרבה בהמשך הדרך, גם בברודקאסטים בוואצאפ, וגם באירוע ב16.7.
תמה שביעית. דטה צריכה סיפור. קטגוריית ״קריאטיב דטה״ לא התרוממה בקאן, הסופלה לא הצליח. ובעיני זה קרה כי ניסו לקחת את הרעיון ולחבר אותו לקמפיינים גדולים. אבל, דטה זה משהו יומיומי, שכיום הופך לנפט החדש של החברות, והרעיון בעיני הוא לא לחפש את הביג סיפורים, אלא דווקא את הSmall. דטה, מאפשרת לנו לזהות התנהגויות ולפי אותם דפוסים לספר סיפורים נכונים. נגיד, ידעתם שיש סיגנלים לכך שצרכנים לא אוהבים לראות אנשים בפרסומות של אוכל, אבל דווקא כן אוהבים לראות אנשים בפרסומות של רכבים?
תמה שמינית. הקול הקריאטיבי בשולחן הדיונים. תרבות נבנית באמצעות השתתפות, חשיבה קולוברטיבית, תרבות נבנית על הפלטפורמה של אנשים שמקבלים במה ויכולים להשמיע את קולם, אם אתם רוצים יותר קריאטיב בעסק, אתם חייבים לתת במה ומקום לקול הזה בשולחן הדיונים, אתם חייבים לקחת אותו בחשבון, לספק לו ביטחון פסיכולוגי ולגרום לכך שהוא יהיה חלק מההשפעה על קבלת ההחלטות.
תמה תשיעית.סקרנות. אנחנו צריכים לתת לעצמנו רשות לא לדעת הכל! כל חברה צריכה לעזור לעובדים שלה להיות יותר סקרניים. על זה יש פרק שלם בספר שלי שהולך לצאת בקרוב. וכן, כן, לא טעיתם בעיני לשאול שאלות ולהיות סקרניים מהווה מפתח עסקי להצלחה!
תמה עשירית. אין דבר כזה לעשות דיגיטל! יש לעשות דברים טובים שיופיעו על מסכים אם יהיו חכמים. דיגיטל מת! החיים מחוברים בלולאה בין העולם הפיזי והדיגיטלי באמצעות מכשיר המובייל שלנו…
