Google + vs. Facebook

צעצוע חדש נכנס לחיינו לפני כשבועיים, העונה לשם  Google + ואני מודה שבהתחלה לא הבעתי שום רצון להתקרב לנושא. אבל, עם כל פוסט שקראתי וכל פיסת מידע נוספת ששאבתי, התברר לי שאני צריכה להיות קצת יותר כרוית אוזן ולפחות להעיף עין כדי לראות במה למעשה מדובר. המוּד הכללי של התקופה הזו נוטה לפַּן התחרותי, ונסב בעיקר על השאלה איזו משתי הזירות תנצח במערכה. ולכן החלטתי לעשות מעשה ולהציב אתגר לכותבים המתארחים בבלוג שלי ברשומה זו, בצורת פוסט קבוצתי בו כל אחד לוקח צד ומסביר מה יותר טוב בזירה אחת לעומת השנייה.

ליאת זנד |  Google + זה “אחלה”. זה מה שנכון להגיד עכשיו אם תרצו להיחשב כמביני דבר, כמי שנמצאים בעניינים, ומתמצאים במדיה החברתית. אך אם אתם רוצים להיות ישרים עם עצמכם, אפשר פשוט לשאול על מה המהומה. עד כה – מבחינה שיווקית – כל מהלך של גוגל היה נכון; ההזמנות חולקו במשורה והתחושה שיש ברי מזל בינינו הפכה את הרשת לנחשקת עוד יותר. כל השאר דומה מאד למה שכבר יש לנו בבית – Facebook קוראים לזה – וכבר כמה שנים אנחנו מטפחים כלפיו יחסי אהבה ובונים בו אישיות. בהשראת הבון טון של “לאהוב את גוגלפלוס”, טבעי לגלוש לשנאת הFacebook . אולי מעיד הדבר על השאיפה לאינדיבידואליזם, ואולי על הצורך להשתייך למועדון אקסלוסיבי אבל פתאום כל מביני העניין מחפשים את הדבר הבא, שיבוא אחרי . השאיפה נכונה, הכיוון לא. אותי לא שכנעו בגוגל שיש לשם מה לעבור אליהם. שנים שאספתי לי חברים מוכרים וכן מצאתי עוד אנשים נעימים שהכרתי דרך הפייסבוק. הם האנשים שמפיצים את התוכן שמעניין אותי ואיתם נעים לי לחלוק מידע. בניתי לי פרסונה ומצאתי לעצמי פינה חברתית נוספת. אני לא רואה אותי או את חבריי קמים, עושים מעשה ומעבירים את כל שצברו כאן אל הצד האחר כדי להשיג בסופו של דבר אותה תוצאה. למי יש זמן וכוח ובעצם – היכן החידוש ? כדי להביא אותנו לעשות מעשה, צריך להגיע שירות חדשני במובהק. אילו היו עושים בגוגל את מעשה Apple במייקרוסופט, ניחא. אבל גוגל הביאה את אותו הדבר עצמו, למָעֵט כמה שינויים קוסמטיים. לא ממש מפתיע שההשקה המהירה התבצעה בסמוך לידיעה על המיליונים שעוזבים את Facebook בארה”ב. מצד שני, אני בספק באם גוגל שואפת אך ורק למלא את החורים שמשאירה האחות הקטנה.

עופר גולן | Facebook או Google + גילוי נאות : אני לא מבין גדול בטכנולוגיות ולא ממש יכול לתפוס מערכות מורכבות. אבל אני יכול להרגיש אותן. אמנם לפני שכתבתי את הדברים קראתי וחקרתי אצל המומחים על פיצ’רים ואפליקציות ותוספות ושפע החידושים וההמצאות שמספקים שני הצדדים. אבל בסופו של דבר, אני מקשיב ללב. ובכן כשאני עוצם עיניים ומקשיב למוזיקה החדשה של Google + ומעמת אותה עם המוזיקה של Facebook אני מרגיש את ההבדלים בנשמה של שני המותגים. זה כמו ההבדל בין חוק (+)  לבין המלצה (like). ולחילופין – כמו ההבדל בין טכניקה ליצירה, או ההבדל בין קרח למים או בין מוזיקת מחשבים לשירת לווייתנים. כשפקחתי עיניים וקראתי את ה mission statement של שני המותגים, הבנתי הכל. כך מוגדרת הצהרת הכוונות של Google:” “Google’s mission is to organize the world’s information and make it universally accessible and [startlingly] useful” וכך, במקביל, הצהרת הכוונות של Facebook :” Giving people the power to share and make the world more open and connect””. Google . האחת רוצה לחבר ולהנגיש את כל פיסות המידע בעולם. בעוד ש-Facebook רוצה לחבר ולשתף בין כל האנשים בעולם. מידע כולל עובדות, מספרים, תמונות, מילים, אפס ואחד אפס ואחד. אנשים הם מטיבעם עירוב של חוכמה וטיפשות, טוב ורע, חיוכים וטעויות והמון שטויות וסמול טוק. Google רוצה לארגן. Facebook רוצה לתת. הסמנטיקה בניסוח חזון של מותג היא הכול ואין בִּלתה בכדי להבין את הנשמה או המכונה הפועלת מאחורי כל הפיצ’רים והאפליקציות. אישית אני מעריך צניעות באנשים וצניעות במותגים ולכן, הסימפוניה של Facebook , עם כל החסרונות שלה נוצרה מתחילתה – וממשיכה להיווצר גם כיום – על ידי בני אדם כמוני וזהו סוד הקסם שלה. לעומתה, הקונצרט של Google +, מופק באמצעות מחשב אנונימי, מסודר, מאורגן, יעיל, מדויק שרוצה להוסיף (+) בגדר עוד מפעל נוסף לקונצרן העולמי ושיכול, ואף מנסה בכוח, להיות גם ידיד שלי. אבל אני מעדיף חבר עם פנים.

לירון ברשדסקי |  ביום האחרון יצאתי בפעם הראשונה לבליינדייט. מה לא עושים כדי להשתחרר מהאקס ?! אני לא יודעת למה, אבל הייתה  לי תחושה “שזה זה”. שהפעם אתאהב ואתקדם הלאה, לכיוון רציני שיוביל למחוזות בטוחים. מדובר במישהו עם הרבה פלוסים, ממשפחה טובה, שכבר עשה דבר או שניים בחייו. מישהו שידע לאתגר אותי,טיפוס ששיחק אותה קשה להשגה. אחרי שבוע של ציפייה, ומצבורי  אופטימיות, נפגשנו. בהתחלה, כמו בכל דייט, סיפרתי על עצמי; מה אני עושה בחיים, באיזו חברה אני עובדת, איפה התגוררתי במהלך שלושים שנות חיי.הוא מצידו נשאר אפוף מסתוריות.  אגוז קשה לפיצוח.  קשה להשגה, כבר אמרתי?! במהלך הדייט הוא סיפר שעם הזמן הוא ישתף ויחשוף יותר, לעומת זאת הוא הפתיע כשהציע שאכיר את החברים מהילדות, העמיתים לעבודה, ובלי להסס, אף הציע שאכיר את המעגל המשפחתי הקרוב  שלו. בסוף, למרות כל ההבטחות והאופטימיות, ולמרות שיש לו משפחה טובה ועל אף הניסיון הרב שלו במערכות יחסים ארוכות טווח, אני חושבת שהוא לא יהיה מי שיעזור לי לשכוח את האקס שלי. אותו האקס שמכיר אותי כל כך טוב, זה שהיה איתי ברגעים השמחים יותר והשמחים פחות. ההוא שמלווה אותי בשלוש השנים האחרונות בכל נקודה על הגלובוס ובכל שעה ביממה. זה שרואה  אותי מעוכה על הבוקר והולך לישון איתי בשעות הקיצון של הלילה F.F FB.

יפעת כהן |  גם בפלוס יש פלוסים | בוקר קיצי, לפני שבועיים בדיוק. העולם הווירטואלי כמרקחה. פלוסים מתעופפים לכל עבר, יש הזמנות, אין הזמנות, יש קיצורי דרך עוקפי הזמנות…הרי כולם רוצים להיות מהמאגניבים שנכנסים ראשונים לאוטובוס של הטיול השנתי שעורכת גוגל ויושבים בשורה האחרונה. אף אחד לא ממש ידע מה טיבו של הפלוס הזה והאם נמצא בו ולוּ פלוס אחד, אבל כמעט כולם רצו להיות שם. שבועיים חלפו, ואני דווקא מתחילה לחבב את הפלוס ובפרט את תיאוריית המעגלים שלו. אז נכון שגם בפייסבוק יכולנו לחפור קצת בהגדרות הפרטיות, ולהגדיר קבוצות חברים שימודרו לפי מידע זה או אחר. אבל השימוש בפלוס הוא כה חָלָק ופחות טרחני, כל כך קל ומזמין, כל כך פשוט. כאן אני יכולה לראות באופן ויזואלי את מעגלי חיי השונים פרושים לנגד עיני, ולהחליט באופן הכי מבוקר מי צריך לדעת מה. לא כל דודה מאמריקה צריכה לדעת מה בדיוק עשיתי בקיץ האחרון. ועם מי. אמנם נכון שבינתיים הבייבי בחיתוליו, ועדיין לא ברור מה יהיה טיבו. נכון שבינתיים גולשים שהם בגדר זרים גמורים מצרפים אותי למעגליהם כאילו אין מחר, מה שדורש נבירה בהגדרות כדי לסנן את שטף המידע הלא רלוונטי. אבל העגלה בהחלט מתחילה לנסוע, ובכל יום מצטרפים אליה עוד ועוד מבין חברי. ולהנָחַתי, למרות השקט היחסי ששורר כרגע בגוגל פלוס, הוא עתיד להפוך לספירה פופולארית- כמעט כמו הפייסבוק. אם אין אני לי – פיד לי.

שרונה עזר  | כשגוגל יצאה בהצהרה על פתיחת רשת חברתית, הסתקרנתי מאוד כאוהבת חדשנות מושבעת, התרגשתי וחיכיתי להזדמנות לבחון את הילד החדש בשכונה. מבחינתי האכזבה הייתה גדולה ואף טוטאלית. הדבר שהם שמו במרכז והבאז הגדול ביותר שהם בישרו היה המעגלים. במקום עוד כלי עזר שהם נותנים למשתמשים, כדוגמת האופציה המאוד נוחה וחכמה בעיניי שמספקת פייסבוק, הם עשו מהמעגלים העניין המרכזי, שכביכול נועד להקל ביצירת חלוקה לקבוצות. כפי שאני רואה את העניין הרי כשפייסבוק יצאה עם הרעיון הגאוני והמהפכני הזה היא שינתה את העולם שלנו כמו שהכרנו אותו.הדבר התבטא בכל מישורי החיים: הדרך שבה אנחנו מתחברים אחד עם השני, האופן שבו אנו חושבים, יוצרים, משווקים ואפילו מחוללים מהפכות. בעיניי הסיבה לפופולאריות הרבה הייתה, שהם חיפשו ליצור חיבור בין אנשים, בין כולם, הכי הרבה, ואפילו מבין אלה שנחשבו, בעבר ה-פְּרֶה Facebook , יוצאי דופן ואנטי סושיאל. הם באמת חיפשו לתת מקום לכולם ובין השאר לספק כלים חכמים לניהול הרשת האישית שלך. כשגוגל שמה לפנינו את עניין המעגלים כנושא המרכזי, היא בעצם מדברת על פירוד ולא על חיבור, לא על עוד כלי חכם לניהול, אלא על עצם העניין, במובן שקרוב יותר למעגל סגור. מעגלים מזכירים לי את ביה”ס יסודי שבו היו קבוצות נפרדות שלא התחברו זו עם זו ותמיד היה אחד שלא נכנס לאף קבוצה. כשבעצם הבעיה בחלוקה לקבוצות היא לא הנוחות של העניין (גרירה למעגלים לדוגמה) אלא עצם ההפרדה עצמה, הסיווג מראש לאן לשייך כל חבר. עוד דבר חשוב מאוד, הוא כפתור הלייק לעומת +1 כפתור הלייק מדבר על רגשות, על הדברים שאנחנו אוהבים, שאיתם אנחנו מזדהים, עליהם אנחנו משתייכים. גוגל יצאו באחד פלוס, כפתור מופשט ויבש לחלוטין שלמרות המחווה כביכול, עדיין מדבר על פירוד ואינו מתחבר לרגשות ובגלל זה הוא לא יכנס לחיינו בצורה כל כך חזקה כמו כפתור הלייק. אחד מתפרשׁ בדרך כלל כבודד. יש לי עוד נימוקים רבים, ואלו שהעליתי כאן מדברים לליבי ביותר.

הילה גנני |  למה גוגל+ לדעתי גוגל+ יוצאת וידה על העליונה, כשמדובר בFacebook ? שבועיים אחרי השקת הרשת החברתית החדשה, גוגל+, הולכת וגוברת בי התחושה, שהפעם הצליח להם לגוגל. התכוונתי לכתוב על פיצ’רים בממשק, על השילוב עם כל המוצרים האחרים של גוגל ברשת הזו, ועל השיווק החכם והשָקול בה הובאה גוגל+ לחיינו. ואז תפסתי את עצמי – והבנתי:  גוגל+ תצליח כי היא משדרת ערכי מותג שונים ומוצלחים יותר, בעיני. כולם יודעים שכיף לעבוד בגוגל. וגם בפייסבוק. למעשה, בשנים האחרונות הן מתחרות ביניהן על התואר: המקום הכי שווה לעבוד בו. שני המותגים משדרים ערכי מותג זהים בכל הנוגע לסביבת עבודה, חדשנות, יצירתיות ומודל עסקי מנצח. בכל הנוגע לערכי מותג אחרים, אין לי ספק שגוגל+ עולה אלף מונים על Facebook – ואני אמנה כמה מיתרונות אלה: ממשק משתמש (UI) חווייתי – לגוגל חשוב מאוד שתיהנו מהמוצרים שלהם. הדבר ניכר בגוגל+, התינוק החדש של גוגל. עקרונית זאת לא חוכמה להמציא את המעגלים, אבל גוגל רוצים גם שתהנו בדרך [טיפ: נסו למחוק מעגל, תראו מה קורה…אני התרגשתי]. פשטות – תסתכלו לרגע על הלוגו של גוגל המורכב מ-4 צבעי יסוד. מה הוא אומר לכם על גוגל? גוגל+ הוא פשוט לשימוש ואינטואיטיבי. רק אם נחתתם עכשיו מהירח, תצטרכו הדרכה מסודרת. תמיכה מלאה – בעוד Facebook הגיעה למימדים שלה על ידי ניסוי ותעיה, הוספת פיצ’רים ופונקציות במשך הזמן ותוך כדי המהלך, הנה גוגל+ מגיעה מוכנה עם תמיכה מלאה. בעברית. והחל מהיום הראשון. בכך היא משדרת : חשבנו על כל הפרטים הקטנים, ניסינו את המערכת ואנחנו נותנים לכם כבוד בזה שאנחנו מגישים לכם מוצר שאפשר להשתמש בו. וזה לא דבר של מה בכך ! אז נכון שבגוגל+ אין עדיין מענה לעסקים, אין משחקים סוחפים כמו פארמוויל, והאמת – אין גם משתמשים (אבל אל תספרו לאף אחד…) אבל עם ערכי מותג כאלה – יש למה לחכות !

נטע דורון |  Facebook – השכונה הטבעית | הילדים והנוער לא יחליפו כל-כך מהר את הFacebook שלהם בגוגל פלוס. כדי שדור ה Y ודור ה – Z יחליטו לעבור לשם צריך הרבה יותר מהעתק משוכלל של הפלטפורמה המוכרת להם. הנה כמה סיבות למה אני חושבת שFacebook בהחלט יישאר רלוונטי גם לאחר סדרת השחרורים של מוצרי הגוגל פלוס שקורים לנגד עינינו בימים אלה ממש : לדור הצעיר אין ג’ימייל. אולי זו הצהרה קצת גורפת מצדי, אבל זה הטרנד הרוֹוֵח  כיום – תקשורת מהירה דרך מסן, Facebook וסלולר. אי-מיילים זה טוב ל”זקנים”. עכשיו, תחשבו האם נערה בת 13 תתחיל לפתוח ג’ימייל ולעבור לפלוס אם ממילא יש לה כבר הכל בFacebook . החשיבה החברתית היצירתית  Facebook קשובים ודינמיים. גוגל אנליטיים, חושבים אלגוריתמים ,מדויקים ומתוכננים הרבה יותר. אבל בפיתוח פלטפורמות חברתיות חשוב בעיקר להיות יצירתיים ואת זה יש לFacebook ובגדול.דימוי צעיר רשת חברתית היא לא רק פלטפורמה טכנית. היא הרבה מעבר לכך. Facebook יודעים לייצר ולטפח את הדימוי הצעיר ומפתחים לשם כך מוקדי עניין, ובאזז. אין פלא שהם משאירים את הקהל אצלם. ניתן להבחין בהבדל המהותי בצורת החשיבה – לדוגמא בכל הקשור לקבוצות או מעגלים של שתי הרשתות : גוגל מאוד יסודיים ומסודרים ונותנים פלטפורמה נוחה ליצירת מעגלים למיון אפקטיבי. הבעיה שבעתיד הקרוב אני לא רואה צעירים יושבים ומסדרים את החבר’ה שלהם במעגלים. ממילא כל מי שנמצא בקשר איתם ניבחר מבין חברים שהגיעו למקום באקראי או מהיכרות קודמת. תנו פשוט ליהנות מהקשר איתם, לא למיין אותם. את זה יש בFacebook . יתרון הראשוניות זהו סעיף בעייתי קצת כשאני באה להגן על Facebook , שהרי ראינו מה קרה למייספייס. אבל יחד עם זאת, אני חושבת שFacebook נהפכו לשם גנרי ל”סושיאל” ולא לחינם. מה יוצא לי מזה גוגל פלוס טרם הציגו תשובה לשאלה הזאת לעניות דעתי, ולפחות כאשר מדובר בילדים ונוער. ובואו נודה, שעם כל הכבוד לבני ה 30-40 ומעלה, רק על פי הצעירים “יישק דבר”, ולאורם תיקבע ההצלחה של כל רשת חברתית חדשה.

זהר אוריין  | נקודת המבט שלי תהיה קצת מפתיעה לגבי רבים מכם, שכן בתחילת הדרך ראיתי את המיזם הזה כמשהו זר, וכאמור התייחסתי אליו בסלידה רבה. או אז הבנתי את הטעות שלי ואיך אני במו ידי לא מאפשרת לדברים לזוז ולייצר קידמה פרקטית בשטח. בסיכומו של דבר אני בעד גוגל + ולו רק בשל העובדה הפשוטה שאומרת שכשיש תחרות הגונה, השטח נעשה מעניין הלכה למעשה. כמו כן, כתבתי על כך פוסט מקיף שיתפרסם עוד השבוע. אני לא סבורה שגוגל החליטו להצעיד את המהלך הזה אך ורק מכֵיוָון שקיימת תחרות שאותה הם לא ניצחו עד כה. בעיני זה הרבה יותר מכך. מעצם העובדה שגוגל יוסיפו עוד שכבה חברתית להיצע השירותים שלהם, הם למעשה עוקפים את Facebook בסיבוב וכבר קובעים עובדות עסקיות בשטח. האפשרות המצודדת שגוגל תתן לעסקים בטווח של השנים הקרובות היא גישה מסודרת אל הגורם היקר מכולם והוא – ראשו של הצרכן ומיפוי ברור של רצונותיו. מרגע שהעולם יתפתח לעבר הגוגל ווֹלֶט, יתפקד המרכז כמאגר נתונים שבכוחו לדעת עלינו למעשה כמעט הכל ולייצר פורטה משמעותי מנקודת מבטם של הארגונים בשעה שהם משקיעים כספים במיזם חדש. והרי לכל הדעות התכליתיות קודמת לאגו והיא הסיבה לכך שעסקים כאלו מתפתחים יותר ויותר . החזקה על העולם השיווקי מתחילה ונגמרת במבחן התוצאה  שקובע מי יותר גדול ומי למעשה משלשל לכיסיו את הנתח המשמעותי של שוק הפרסום.