לא מעט פעמים אני נשאלת את השאלה הבאה : “במציאות המשבשת העסקית שאנחנו חיים בה- מי הורג את מי ?” החלטתי שיהיה ראוי להעלות סביב הנושא סדרת פוסטים אשר עוסקת ברעיון, ותפקידה להכניס אתכם לסיפור הבינלאומי ולהציג הלכה למעשה כיצד ורטיקלים שונים בתעשייה משתנים ומי : הורג, משנה, יוצר אבולוציה, משפיע ועוד- כמו כן, איך השינויים הללו יכולים להקרין לרוחב ולהשפיע רחוק יותר ממה שנדמה בשנייה הראשונה.
זהו הפוסט השני בסדרה על הנושא, הסוקר את השאלה : Who’s killing who ? למי שרוצה לקרוא את הרשומה הראשונה ניתן להחשף אליה בלינק הבא- Link.
הפעם, החלטתי להרחיב את הנושא לכיוונים נוספים אשר אינם תלוי קטגוריה או תעשיה, אלא מהווים עירבוב של הכוחות השונים שמשנים את העולם- בינהם תוכלו למצוא מדינות, מקומות עבודה, ועוד….
קמעונאות– Retail | אין ספק שהקמעונאות משתנה, והפקטור של מה שהורג את מה נמצא בעיקר בהרגלים של האנשים וביכולת שלהם להיות בגישה הרבה יותר מהירה למידע, העובדה הזו שאנחנו יכולים בשבריר של שניה לקבל אינפורמציה עשירה על מוצרים ושירותים משנה במהות את תפקידה של רצפת המכירה.
אז מי הורג את מי ? אפשר להגיד שהאון ליין עושה “בית ספר” לאוף ליין- וזו תהיה רק תחילתה של האמירה שכן הדבר המשמעותי ביותר שקורה תוך כדי השינוי הוא העובדה ש-Marketplaces הופכים להיות לשחקנים המרכזים בסיפור ויש שיאמרו שהם הורגים את המותגים. סביר להניח שבתחום הקמעונאות נראה עוד הרבה מאוד פיתוחים ושינויים- שכן תוך כדי תנועה זירת הסחר הדיגיטלי גם היא משתנה- ולתוכה נשפכות תפיסות חדשות של הרגלי קניה בקרב הצרכנים.
עושה רושם שהשחקנים המשמעותיים ביותר יהיו אלו שיספקו לנו שירותים של-Last Mile או פלטפורמות אשר עונות על הצרכים שלנו באמצעות שירותים של ססקרייבל כמו- One Dollar Shaving Club– עובדה שתגדיר מחדש את השאלה : האם אנחנו רוכשים מוצרים ? או שלמעשה אנחנו קונים שירותים ?
סין נגד המערב – China Vs. the West | סקרתי עבורכם בעבר את ההתפתחות של סין והצפתי את התובנה שזו יבשת אשר מתקדמת הרבה יותר מהר מהמערב. למעשה, לכל מי שקרא את הספר המצוין של תומס פרידמן “העולם הוא שטוח” הרעיונות עליהם דיבר פרידמן הופכים להיות למציאות, אתמקד בהתפתחות של סין מול המערב בכל הקשור למרחב הדיגיטלי על מנת שאבסס מולכם טיעון אפקטיבי וממוקד.
סין, מבצעת בפועל צעדים מתקדמים ביותר בכל הקשור לסביבת האיקומרס, אפליקציות המסרים ושינוי הדרך בה מותגים באים באינטראקציה עם צרכנים- כמו כן אבולוציה של ניסוח השרשרת בכל הקשור לפלטפוטרמות דרכן אנשים חשופים לשירותים ומוצרים.
עוד הרבה לפני המערב המציאו בסין את היכולת להפוך את אפליקצית המסרים הקצרים הפופולארית- WeChat לאולר שוויצרי בו צרכנים חשופים למגוון שלם של שירותים : תקשורת, פיננסים, העברת כספים P2P ואיקומרס, כל החלומות הרטובים עליהם מדברים במערב כבר מיושמים הלכה למעשה בסין.
בנוסף, הסינים מטבעם חושדים במותגים ובמסרים שיווקים- הדרך ליצור מולם נאמנות נתמכת במה שקרוי Social Commerce, פלטפורמות האיקומרס הסיניות בינהן- Taobao ו- Tmall של-Alibaba מאופינות ככאלו הנתמכות באקלים סושייל אשר עוזר, תומך ומשפיע את החלטות הצריכה- הניצנים המשמעותים והאינטלגנטים של חיבור בין הסושייל לאיקומרס במערב מתחילים להראות רק עכשיו- זאת לאחר שבסין כבר פתחו עלינו פער מטורף.
אז מי הורג את מי ? כמובן, המלוכסנים את המערבים- באינטיליגנציה, באמצעות אימפלמנטציה של פתרונות ובפתיחת פער משמעותי, העולם של המחר יהיה מלוכסן ושווה שנבדוק דקה קודם כיצד אנחנו ממהרים לבחון את השינוי ולעצב את העתיד בדרך המתכתבת עם מהירות התזוזה של יבשת סין.
כלכלת השיתוף מול כלכלות מסורתיות– Sharing Economy Vs. Traditional Economy | אני מניחה שזו לא הפעם הראשונה שאתם שומעים את המושג כלכלת השיתוף וכפי הנראה זו גם לא תהיה הפעם האחרונה. Sharing Economy התבססה על פלטפורמת המרחב הדיגיטלי וקבלה זכות קיום מעצם העובדה שהאינטרנט נכנס אל חיינו ויצר גישה שלא הייתה בעבר למידע, בהמשך הדרך כשקמו הרשתות החברתיות המידע הפך לדו כיווני- וזה יצר מהפכה כי קולות של בודדים קיבלו פתאום תיקוף ויכלו להפוך לכוח : כוח צרכני, כוח תקשורתי- כוח שמשפיע. האנסמבל של הדברים גרם לכך שנוצר אמון המאפשר לאנשים לעשות עסקים עם אנשים שהם בכלל לא מכירים ממקומות שונים בעולם.
לכך כמובן גם מתקפלת מהפכת האיקומרס והעובדה שאנחנו רוכשים יותר ויותר ברשת– כמו כן התובנה שטכנולוגיות ופלטפורמות הופכות לציר קשר בין אנשים. כלכלת השיתוף קמה על ה-Infrastructure של כל אלו : מבוססת העובדה שיש טכנולוגיה, שאנשים בונים אמון על בסיס פלטפורמה ומוכנים לעבור ממוד של אינפורמציה- תקשורת ומידע, למוד של טרנזקציה, ללא אמון- מתווך טכנולוגי והעובדה שאנחנו נקשרים יותר ויותר לפלטפורמות- לא היו יכולים לקום עסקים כמו- Airbnb ,Uber ו-Lending Club.
אז מי הורג את מיל בכלכלת השיתוף מול הכלכלות המסורתיות ? הביזבוז מול ניצול משאבים בחוכמה– והעובדה שאנחנו לא חייבים כצרכנים לקנות בצורה מסורתית ולהיות חשופים להזדמנויות שונות ואחרות שגם מוזילות את מחיר הקומוטדי- בין אם שירות ובין אם מוצר וגם הופכות אותו לחוויה אחרת. הטכנולוגיה את המבנה העסקי המסורתי כי למעשה הטכנולוגיה מהווה מתווך שהופך לציר הקשר בין צרכים לפתרונות ושרשרת האספקה שמוכרת לנו כל כך משתנה מהיסוד, ואולי הכי חשוב כלכלת השיתוף משנה את רעיון התעסוקה מצד אחד היא מבטלת מקצועות מסויימים והמצד שני היא מייצרת הזדמנות לאנשים לעבוד באופן חדש עצמאי ושונה.
מייקרים מול יצרנים– Makers & Manufacturers | לתוך כל השינויים שקורים סביבנו תוסיפו קומפוננט נוסף והוא- עידן הMakers, אנשים שרוצים ועושים דברים בעצמם וקוראים תיגר על היצרנים המסורתיים. מאז ומתמיד היו אנשים שידעו ליצור דברים בעצמם- אבל אין ספק שבתקופה בה אנחנו חיים מגוון האפשרויות והנגישות למידע ולחומרים הפכה להיות קלה יותר מאי פעם : מעצבים, יזמים, אנשי פיתוח או סתם אנשים עם רוח יצירה עצמאית יכולים כיום להיות נגישים בקלות ל-מידע על איך נעשים דברים, טכנולוגיות שמאפשרות לקצר את הדרך בכל הקשור ליצור עצמי ממדפסות תלת מימד, חרטות של ברזל- ועד לחלפים שניתן למצוא בפלטפורמות כמו-eBay, עליבאבא ו-Amazon.
למגמות אלו יש כוח השפעה גדול– כי הן יכולות להפוך למובמנט והMakers יכולים להפוך ולהיות היצרנים של המחר-Movement כזה מתכתב כמובן עם הרבה מגמות אחרות שקיימות סביבנו- כלכלת השיתוף, איקומרס ודורות כמו דור ה-Y ו-Z המחפשים לצרוך אחרת.
אז מי הורג את מי במקרה הזה ? “השטוח שמתאים לכלום”- נאכל על ידי ובאמצעות המיוחד השונה והיחידני, הצרכנות המאסיבית מול הצרכנות האקטיבית והאישית, ומעל כל אלו השקיפות של המידע שהופכת את כולנו כצרכנים לחכמים יותר, אקטיבים ויוצרים- יותר בעצמנו.
אם יצרנים רוצים להשתלב במגמה וצריך שישתלבו– הם צריכים ליצר פלטפורמות ביוזמתם המאפשרות לצרכנים ליצור לבד, להכיר וליזום- פלטפורמות כאלו יבססו אמון מחדש ויגרמו לכך שהיצרן ירוויח- דטה על משתמשים וידע לדייק את עצמו בפיתוח המוצרי מול צרכנים אשר ירגישו מועצמים ויוכלו לעשות כשהם רוצים בעצמם.
רובוטים משתלטים על שוק העבודה– Robots Taking Jobs | בתור מישהי שחוקרת את התפתחות העולם הדיגיטלי ואת החדשנות אשר ניתן לייצר באמצעות דיגיטציה וטכנולוגיות אין ספק שעולם הרובוטיקה מעניין אותי מאוד ומרתק. אבל ישנן זוויות פחות מחמיאות לרעיון שצריך לקחת אותן בחשבון- העובדה שעסקים הופכים להיות לדיגיטלים וכבר עכשיו מדברים על ביזניס שיהפכו להיות לאוטונומים מקפלת בתוכה קומפוננט עצוב והוא- קניבליזציה על שוק התעסוקה וביטול המשמעות של הכוח האנושי במקום העבודה.
זה נשמע כמו חלום רע או מדע בדיוני אבל למען האמת כבר היום– וזו רק תחילת של דרך קיימים עסקים שמתנהלים אוטונטמית באמצעות מכונה- עסקים שמושתתים על פלטפורמות דיגיטליות עם אלגורתמים מתוחכמים אשר יודעים בפועל לעשות פעולות שהיו בעבר משולות אך ורק לכוח האדם האנושי. מרובוטים שמתפקדים כעוזרים דיגיטלים ומתחקים אחר הפעולות של האדם באמצעות בינה מלאכותית ועד לנותני שירות לקוחות במערכות פיננסיות שהם בעצם מכונה חכמה.
אז מי הורג את מי במציאות של רובוטיקה שנכנסת לחיינו ? הרובוט את כל המקצועות שיש בהם רפטטיביות ופעולות שמכונה יכולה להתחקות אחריהן, בינה מלאכותית אשר יודעת לעשות מימיקה לאדם ולפעול כמעט באופן אנושי-ויש שיגידו שבעתיד אפילו טוב יותר, ו-Big Data המאפשרת ללמוד ולהתפתח על בסיס המרחב הדיגיטלי ולמעשה לייצר כוח ותפוקה במקום העבודה שמצדיק תשתיות מסוג זה.
הפתרון הוא כפי הנראה מורכב מאוד שכן צריך לחשוב כיצד מחשבים מסלול מחדש ויוצרים אקו סיסטם של תעסוקה המתכתב ריספונסיבית עם השינוי- ויוצר מקומות עבודה לאנשים עם יתרונות ברורים על המכונה ובכך למעשה משביח את החיים של כולנו.
שותפיות חדשות אשר “אוכלות” את שרשת הערך– Partnership Taking over Value chain | מיום ליום אנו עדים לכך שזה עידן של שיתופי פעולה, ושותפיות חדשות לפעמים שוברות והורגות את השרשרת הישנה והמסורתית. דוגמא טובה לכך הינה השותפות בין Uber ל-Xiaomi יצרנית הסלולר הסינית- שני השותפים החליטו לחבור ולמכור מכשירי סלולר באמצעות אפליקצית Uber ישירות לצרכן.
שותפות כזו מגדירה מחדש מספר שחקנים שונים בשרשרת– Uber הופכת להיות לנקודת מכירה ומבטלת את רצפת הקמעונאי, כמו כן היא לוקחת את תפקיד הסולק המסורתי מחברות האשראי ומעבירה אותו אל הביזניס שלה- וחווית הצריכה מצד הצרכן משתנה לחלוטין ומגדירה את עולם המוניות מחדש.
אז מי הורג את מי בשותפיות חדשות ? קיצור השרשרת וNo Friction הורג מתווכחים, אובר + Xiaomi אשר עושץ יחד איקס על קמעונאי וחברת אשראי, רצפת הקמעונאות יכולה להתייתר ושחקנים מסורתיים אשר חותכים עמלות ומהווים מתווחכים הופכים ללא רלוונטים.
אינטרנט של הדברים– Internet of Things | התלבטתי אם נכון להכניס את המגמה הזו כחלק מהפוסט שכן היא שונה, אחרת ויחודית- ולבסוף שכנעתי את עצמי שזה הדבר הנכון ביותר שכן האינטרנט של הדברים מביא אל פתחנו שינוי דרמטי בכל הקשור לשקיפות ומידע מול בורות וחוסר מידע.
נסו לדמיין את השרשרת כולה כמחוברת כמו ברומטר של החיים- ובתוך השרשרת אתם תהיו חשופים בזמן אמת לכל המידע, לכל ה-Data אשר נמצאת סביבנו, למעשה- מדובר בכך שהחפצים יהיו מחוברים עם שכבת אינטרנט אשר הופכת את הכל לקונקטיבי- וכך נעבור מעולם בו אנשים מדברים עם אנשים ואנשים ומחוברים לטכנולוגיה- למציאות בה חפצים יהיו מחוברים לחפצים אחרים וידעו להעביר אחד לשני אינפורמציה ולבצע פעולות באופן אוטונומי.
זו מציאות של שקיפות ממש כפי שאנחנו מחוברים לאפליקצית- Waze אשר עוזרת לנו בפועל להבין את המצב בו אנחנו נמצאים דרך המידע המובנה :הכבישים, התמרורים, הדרך ובין המידע הלא מובנה- רכבים אחרים, תאונות, שוטרים, עומסים בכביש ועוד- כל אלו למעשה מייצגים מציאות קונקטיבית אשר מספרת לנו יותר על המצב ומשקפת לנו הלכה למעשה אינפורמציה לה לא היינו חשופים בעבר.
אז מי הורג את מי במציאות של האינטרנט של הדברים ? בורות ואי ידיעה- מול נגישות למידע ושקיפות, חפצים שהיו טפשים הופכים לחכמים- וכל החיבוריות הזו יוצרת הלכה למעשה עולם חכם יותר.
מסכים– Screens | לא מעט מדברים על מסכים, ועל כך שהטאבלט והסלולר כמו כן המסך של המחשב הורגים את מסך הטלוויזיה, אנחנו חיים במציאות של רב מסכיות- מחקרים מדברים על כך שצרכנים מחזיקים יותר מחמישה Devices שונים- מחשב, מחשב נייד, טאבלט, סלולר ומחשוב לביש, אלו ימים טרופים שללא ספק מעצבים מחדש את ההתנהגויות שלנו ואת צריכת התוכן.
אבל לתוך כל אלו מתקפלת שאלה– האם באמת מסכים הורגים אחד את השני ? או שלמעשה הם נוצרת מציאות שמשנה את תפקידם של מסכים מסורתיים כמו טלווזיה ומחשב ואלו- מאופיינים מחדש לאור ההתנהגויות של האנשים. אין ספק שתפקידה של הטלוויזיה משתנה, וללא ספק המחשבים קיבלו תפקיד משני ושונה בשל בואו של הסלולר והטבאלט, אבל גם כאן הדברים לא מסתיימים שכן הטאבלט משנה את תפקידו עצם כניסתו של הפאבלט.
אז מי הורג את מי ? האם מסכים הורגים אחד את השני ? או שאולי בעצם אנחנו נכנסים לעידן בו זה טבעי להיות באקלים רב מסכי ומי שבכלל משנה את הכל ויוצר אקו סיסטם חדש ואחר הינו עידן הענן אשר קובע שאנחנו יכולים להיות נגישים למידע מכל מקום בכל צורה.
הנגישות למעשה הורגת את הסיילו ומאפשרת להרבה יותר משטחים להפוך לחכמים ולספק לנו מידע ואינפורמציה על פי צורך.
ביטקוין וכסף– Block Chain Vs Money | האם טכנולוגיה הורגת את הכסף ? ביטקוין הינו למעשה קרנסי המאפשר לאנשים להחליף מידע דיגיטלי Digital Unit שמשתמשים יכולים להעביר אחד לשני- הוא יכול לבוא בשימוש לטובת תשלום על מוצרים ושירותים (בקרב קמעונאים שמקבלים ביטקוין)- או בשביל חיסכון, המחיר של המטבע נקבע על ידי הֶצֵּעַ וּבִקּוּשׁ. המטבע מאופיין על ידי הטבע המבוזר שלו- והרבה מאוד פעמים משווה למטבע המסורתי. ביטקוין כטכנולוגיה מהווה את ה-Block Chain- והדטה בייס שלו מאפשר למשתמשים של המטבע להיות בטרקינג אחר ההתפתחות שלו.
ביקטוין כמטבע דיגיטלי מייצג מהפך בתפיסה הכלכלית ומשנה מקצה לקצה את רעיון הכלכלה המסורתית- טכנולוגיה הופכת להיות לכלי שיוצר את המסחר וקוצר אותו, דטה הופכת להיות לכלי המאפשר בחינת התנודתיות בזמן אמת.
אז מי הורג את מי במקרה הזה ? קודם כל קשה להגיד כי כלכלת הביטקוין אינה מבוססת עדיין ויציבה, אבל אין ספק שהיא מצליחה להרעיש את אדמת הכלכלות המסורתיות. למעשה שרשרת הערך הבנקאית משתנה והדרך בה אנשים משלמים כיום ריביות ועמלות על שימוש בכסף הופכת להיות לשונה לחלוטין בכלכלת הביטקוין שכן שרשרת זו מבוטלת ואין מתווחכים- מעבר הכסף נעשה מאדם לאדם ב-No Friction בשניות מבלי שיהיו מתווכחים ברקע.
מילת סיכום, אני מקווה שגם אתם כמוני נהנים מה”משחק” הויזואלי ששטחתי בפניכם אשר מציג את ההתגלגלות של הדברים וההשתנות שלהם במרחב העסקי, פרטי, דיגיטלי ופיזי בשנים הנוכחיות- אותי אישית הרעיון והחקירה בתוכו מרתקת ואני מבטיחה שתהיה לסדרה המשכיות ושלבטח נפגש ב”Who’s killing who ?” מספר שלוש…
