אני רוצה הפעם להתעכב על הרצאה נהדרת ששמעתי בפסטיבל הקריאטיב בקאן 2019, על הטרנספורמציה של ג’נרל מילס. זו למעשה פיסת תוכן נדירה אשר מציגה גישה שאומרת שצריך לעשות טרנספורמציה, אבל חובה להוריד את כל הבולשיט ממנה, טרנספורמציה שנפגשת עם הפרקטיקה ולא רק עם הרומנטיקה.
הסיפור של הטרנספורמציה המדוברת הינו סיפור מעולה, ג’נרל מילס זו חברה שקיימת כבר 150 שנים ובאותו הזמן הם “מאכילים” את כל העולם עם המוצרים השונים שלהם. מדובר במותגים נהדרים שקיימים דורות על גבי דורות. מצד שני ג’נרל מילס קנתה בעשור האחרון מותגים חדשים, יותר תואמים לטרנדים שצצים סביבנו – יותר קטנים. מה שגורם לחברה לחשוב כיצד מנהלים פורטפוליו של מותגים גדולים מעורבבים בקטנים? וכיצד מנהלים כיום ציפיות מול צרכנים.
השאלות הללו, שינו את הדינמיקה של החברה, וזה גרם לה לחשוב איך אפשר להתמודד עם המציאות של “גדול ואחראי, לקטן ובלתי צפוי”?
למשל, כיצד מייצרים מוצרים שמצד אחד הם פונקציונאלים ומצד שני מתעכבים על החוויה? Oui לדוגמא הוא מותג יוגורט שמגיש את התוכן של המוצר בכוס מעוצבת – אשר מייצרת חווית התענגות אחרת למשתמש, וחוויות הופכות להיות למשמעותיות בעיני ג’נרל כמעט או לפעמים יותר מהמוצר עצמו.
אז איך עושים טרנספורמציה בלי בולשיט? למרות שג’נרל מילס זו חברה מאוד מצליחה גלובאלית עם “פוט פרינט” עצום בארה”ב – הכל משתנה סביבה וגם הם צריכים למצוא את הדרך לשינוי. האינטרנט הגיע, והלוגיסטיקה השתנתה כמו גם ההפצה ופתאום כולם נגישים ליכולות שהיו בעבר רק לג’נרל מילס כחברה גדולה.
זה עידן בו אנשים מוכנים לנסות דברים חדשים שבעבר לא העזו לנסות. ולכן, נראה שהאופורציה ששירתה את ג’נרל בעבר פתאום הופכת להיות לדבר הכי גרוע בשבילה, הם הפכו לפיל שבחדר, נהיו גדולים מדי וזה כמעט מרגיש כיאלו מדובר בדבר רע.
אז איך עושים טרנספורמציה לחברה בת 150 שנים, מבחינת ג’נרל מילס הדבר החשוב ביותר הוא להוריד את הבולשיט, ולהוריד את הבולשיט זה קשה כי זה אומר להיות פשוט ומאוד מדויק, וקשה לשנות את השריר של ההצלחה ששירת אותם שנים רבות, קשה להיפרד ממנו.
בג’נרל מילס הבינו שהם צריכים הלכה למעשה להתמקד בדברים שיוצרים שינוי: יותר סקרנות, יותר שיבוש ויותר נסיינות בכל מה שעושים.
טרנספורמציה ללא בולשיט אומרת להיות הרבה יותר מדויקים ומפוקסים בתאכלס ובמה שצריך להעשות- להתמקד בשאלה איפה מוסיפים ערך ואיפה מנקים רעשים מיותרים שנדרש לוותר עליהם. הדבר השני שצריך לעשות הוא לעבוד על תרבות של & מה עוד ניתן לעשות? איך אנשים חושבים ואיך אנשים מתנהגים? וכיצד יוצרים תרבות שלא מתמקדת בלא! אלא תרבות של מה עוד אפשר לעשות. והדבר האחרון הוא יצירת סביבה בטוחה אמיתית ליצירת חדשנות, יצירתיות וקריאטיביות.
בנימה אישית, כשהקשבתי להרצאה הזו שוב לטובת כתיבת הפוסט, הרגשתי שמישהו בג’נרל מילס קרא את הספר שלי על “המתכון לשינוי” כי למעשה- אלו בדיוק הדברים שאני מתעכבת עליהם בפרוטרוט, ועוד!