הפוסט הזה הוא שני בסדרת שתי רשומות על משפיענים// קריאטורים, המטרה של שני הפוסטים היא לדבר אתכם לעומק על נושא- משפיענים/ קריאטורים וכלכלת היוצרים ל2022 קדימה…זהו החלק השני- את החלק הראשון תוכלו לקרוא כאן-Link.
אני ממשיכה מהמקום שעצרתי ברשומה הקודמת, ורוצה לקחת אתכם אל אזור חדש שמתפתח בעולם של משפיענים- כל מה שתארתי ברשומה הראשונה מוביל אל קטגוריה מתפתחת ומרגשת (בעיני) של קריאטורים וירטואלים כמו Lil Michaela אחריה אני עוקבת כבר כשלוש שנים-Link. יש לה כשלושה מיליון עוקבים רק באינסטגרם (היא כמובן פעילה במספר פלטפורמות)- למעשה, היא יצירה של שניים- Trevor McFedries ו- Sara Decou והם יצרו אותה ב2016,
היא הייתה הדמות הוירטואלית הראשונה שצמחה לתוך האינטרנט כמשפיענית וקריאטורית מבוססת AI. היא הייתה בלה קואצ’לה, היא עושה קמפיינים, היא מחזיקה מוצרים משל עצמה- אבל כל זה כשהיא לגמרי לגמרי וירטואלית ולא אמיתית! חשוב להגיד שבהגדרה היא גם קריאטורית אבל היא יצירה בפני עצמה! – Creator but also a creation.
היא מדיה סינתטית של דמות שנוצרה במדיה דיגיטלית כפיקציה וחשוב להבין שככל שהאינטרנט מתפתח אנשם לא ממש עושים ורואים את ההבדל בין מה שאמיתי לבין מה שוירטואלי- כי העולמות התמזגו. תחשבו על כך שאיקומרס זה למעשה אקסטנצ’ן של החנות, נטפליקס זה כמו אקסטנצ’ן של הקולנוע ובידור באופן כללי, סושייל מדיה זה האקסטנצ’ן של המימד החברתית- כל הדברים הללו מטשטשים את הגבולות בין מה שאמיתי ובין מה שהוא פייק, וירטואלי.
לכן, העולם של המשפיענים/ קריאטורים/ והיצירות הוירטואליות כל כך מעניינות למותגים שכן ניתן לבנות את כל אלו עם נרטיב, סיפור ייחודי ומשמעותי עבור המותג. צריך רק לוודא שהדמות שבוחרים הCharacter מתאימה למותג וישנן וריאציות שונות שמותגים להשתמש בהן, אתם יכולים לראות בשקף שמתחת לפסקה זו…
הדמויות יכולות להיות: Digital Twin– קופי וירטואלי של הדמות האמיתית. Metahumans– דמות שבמציאות הוירטואלית היא הרבה יותר מהדמות הפיזית. Virtual Performers דמות שיכולה למלא אולמות וירטואלים להצגה/ מופע מוזיקלי. Virtual Brand Ambassadors דמות שמעוצבת במיוחד עבור המותג ועבור הקול הייחודי שהוא רוצה ליצור. V Tubers דמות וירטואלית שמשדרת בלייב בפלטפורמות כמו טיקטוק או Twitch.
הינה דוגמא למהלך כזה של מותג. H&M יצרו קמפיין עם משפיענית וירטואלית- האווטר של השחקנית מייזי ויליאמס אשר מדברת על השינוי שעולם האופנה עובר ונוקטת בעמדה ויעד חזוני של החברה עד 2030.
מותגים צריכים להחליט על הדמות שמייצגת אותם בשלב מוקדם ומה תהיה האסתטיקה של המשפיען/ הקריאטור הוירטואלי. וחשוב להחליט על הדמות ברמה יותר גרנולרית, מה יהיה הDNA שלה, איפה הדמות נמצאת, מה היא עושה ואיפה היא פועלת? בטיקטוק? משדרת בTwitch? מייצרת מרצ’נדייז משל עצמה למותג? האם היא פעילה בפלטפורמות Messaging apps ויוצרת קשר ישיר עם לקוחות? עם צרכנים? (פרקטיקה שמשתמשים בה הרבה מאוד בסין).
לוראל פריז בנו למשל בסין דמות כזו שהיא סוג של אליל שקוראים לו MR OU- דמות שאכפת לה מהסביבה, Mr Ou נמצא בכל הפלטפורמות של לוראל בסין ולמעשה מדבר עם צרכנים באופן ישיר. אם תרצו לקרוא עוד על המהלך רצ”ב Link.
לוראל גם לוקחת את הרעיון הזה רחוק ובשת”פ שלה עם פראדה ב2021 היא הובילה את המהלך עם משפיענית וירטואלית בשם Candy, צירפתי לכם סרטון מתחת לפסקה זו- אם תרצו לקרוא עוד על המהלך רצ”ב Link.
הסינים, מאוד מתקדמים בתחום, קחו לדוגמא את האלילה הוירטואלית הזו- Luo Tianyi שיצרה במה אמיתית שבה היא מופיעה היא שייכת לYamaha Corporation וההופעה שלה הייתה שובר קופות- כולם באו לראות אותה מופיעה על במה אמיתית ו…אני מזכירה שהיא וירטואלית לגמרי.
וחשוב להבין, למה אנשים בעולם השיווק אוהבים להשתמש בדמויות דיגיטליות? בין היתר כי לא צריך לעשות את הטייק 100 פעמים 🙂
קריטי לצד ההתלהבות להיות ערניים גם לסיכונים, דמויות וירטואליות מזמינות חיקוי “דיפ פייק” שטומנות בחובן סכנות, שקרים הטיות ו”דיסטראסט”. ובנוסף יש את כל נושא הדימויים, הדמויות הוירטואליות לרוב מושלמות וגורמות לנערות צעירות (וגם לא בהכרח צעירות) לחשוב שזה מודל היופי. ונשים (כמו גם גברים) שעושות/עושים- ניתוחים פלסטיים בשביל לנסות ולהדמות למה שהן נחשפות אליו באינסטגרם באופן מוגזם וקיצוני.
בעיה נוספת הינה הגיוון, ופה גם יכולה להיות הזדמנות. צריך לחשוב איך נכון להדהד אוכלוסיות בעולם הזה. Sudo היא למשל דמות וירטואלית כהת עור שמי שיצר אותה הוא גבר לבן- בשל העובדה הזו נוצרו הרבה מאוד קונפליקטים והרבה מאוד שיחות ברשת על כך שמשתמשים בSudo לקמפיינים כדמות וירטואלית בעוד שלא משתמשים באנשים כהי עור אמיתיים לפרסומות. Kami לעומת זאת היא דמות עם תסמונת דאון, ועומדות מאחורי הפרויקט שלה 100 נשים עם התסמונת שמחליטות מה היא לובשת ואיך ולמה. Will עליו כתבתי גם כאן-Link, הוא ההומלס הדיגיטלי וירטואלי הראשון- עבודה של TBWA פריז, שרוצים לייצר שיח ולהתחכך עם המסרים של המטאוורס, ועם הבעיה שיש אנשים שכולים להרשות לעצמם לרכוש בית וירטואלי במאות אלפי דולרים, בעוד שיש אנשים שאין להם בית פיזי בכלל.
ואולי הדוגמא המרגשת ביותר היא- ‘Sylvia’, פרויקט שנערך במשך חמישה חודשים, בו בנו דמות וירטואלית שמתבגרת, מזדקנת, ומתה בסופו של דבר. הסיפור שלה מאפשר לנו לחשוב על איך אנחנו מסתכלים על נושא ההזדקנות בעידן שאנחנו חיים, תוכלו לקרוא על הפרויקט הזה כאן-Link.
אני מקווה שנהנתם מהמסע שלקחתי אתכם אליו בשתי הרשומות הללו, על משפיענים// קריאטורים ובמיוחד ברשומה הנוכחית שלוקחת את הרעיון למקום חדש, מלהיב, שונה ומאתגר את המחשבה של מספרי הסיפורים.
חדש ופתוח עכשיו לכולם! קורס דיגיטלי לחדשנות- Minnovation– קורס במתכונת של “ספיד” כיצד מצטרפים למובמנט של החדשנות בעולם- וכיצד עושים את זה “על סטרואידים”? חמישה שיעורים, תבלינים בצורת תרגילים, מהלכים, שיטות ומקורות חשובים. הקורס יעזור לכם לצאת לדרך במהירות, לבחון על קטן ואז להגדיל גם את הקצב וגם את הכוח והגודל של החדשנות שיצרתם –Link.
