הרשומה הנוכחית, ממש כמו שכתוב בכותרת שלה תעסוק בקשר בין: טרנדים, מזון והתערבבות שלהם בעולם של דיגיטל- מובייל וסושייל מדיה. אני רוצה לחשוף אתכם לארבעה שקפים שהכנתי אשר מציגים את המיקס (תרתי משמע) ולספק לכם לחלק מהדברים פרשנויות. מדובר בחלק קטן מתוך עבודה מעמיקה שהכנתי בנושא, לא אוכל להתעמק בכולה ולחשוף את הדברים המלאים, אבל חשוב לי שתחזיקו את המשמעויות אותן בחרתי ותקישו מתוכן.
אעבור אתכם על כל שקף מתוך ארבעת השקפים אשר הנחתי כאן (כפי שאמרתי הם מהווים חלק בתוך עבודה כוללת הרבה יותר מעמיקה) ואחדד מספר דברים על הנקודות המועלות בכל שקף.
מאז שמכשיר המובייל הפך להיות ל”טלוויזיה ניידת” איתנו לכל היום, וכולנו משתפים ברשתות החברתיות את רסיסי המידע היומיומיים שלנו- העולם הקולינרי והמרחב הדיגיטלי הפכו הלכה למעשה לאחד. זה, משפיע על טרנדים, על אנשים והתנהגויות. אם בעבר למשל היה קשה להוביל מהלכים של Zero Waste Food או לשכנע אנשים לאכול “ירקות ופירות מכוערים”- פתאום הרשת עוזרת לייצר מובמנטים כאלה ולגרום לאנשים לעשות הלכה למעשה- אחרת.
זה גם עולם בו הכל זז מהר, וכמו שאנחנו “זוללים” פיסות קטנות של מידע לאורך כל היום במרחב הדיגיטלי, כך גם התזונה שלנו השתנתה משלוש ארוחות ביום- לשש קטנות, לזה קוראים “סנאקיפיקישן”. המשמעות היא שחברות המזון, וגופי המסעדנות יכולים לייצר מוצרים חדשים לגמרי שיושבים על התובנה הזו בדיוק ולגרום לנו להזמין אוכל בצורה אחרת. הטכנולוגיה, גם ממש משפיעה על מה אנחנו קונים. לי למשל יש את SCIO סוג של מעבדה קטנה שכולה נמצאת במכשיר קטנטן שמאפשר לי לסרוק את המוצרים ולקבל עליהם מידע, טכנולוגיה כמובן משפיעה עלינו במינונים של הספורט, תשפיע על היכולת שלנו למדוד סוכר ועוד.
פתאום, כל מה שנמצא באינסטגרם הופך להיות לכלי התיקוף של האוכל. אם משהו הוא לא “אינסטגרמבול”, אז הוא לא טעים. מה שמאפשר לשפים כמו ג’ימי אוליבר לקבוע סטנדרטים חדשים על אוכל ולשכנע ילדים כמו גם מבוגרים שאוכל בריא יכול להיות מגרה בדיוק כמו אוכל שלא. חברות יצרניות כמו קלוגס מתחילות להנחיל תפיסות חדשות של אוכל פרסונאלי מבוסס על דטה, זאת באמצעות שיתופי פעולה חכמים עם חברות טכנולוגיות שמחזיקות מוח עצום- בינה מלאכותית וחשיבה מחשובית שעוזרות לנתח את ההקשרים עבור האנשים ובכך לייצר מוצרים מותאמים.
טכנולוגיה, יחד עם מכשיר המובייל מאפשרת לנו לסרוק מוצרים במדף הסופר ולהבין מה יש בתוכם, ובכך למנוע מאיתנו לאכול דברים שלא מתאימים לנו. ובמקביל חברות הטכנולוגיה הגדולות כמו אמזון וUber הופכות לשחקניות משמעותיות בעולם של מזון. קחו למשל את אובר כדוגמא, ידעתם שהעסק הגדול ביותר של החברה הוא בכלל לא מוניות? אלא משלוחי אוכל?
המינונים הלא מאוזנים שלנו במכשיר המובייל, גורמים לחברות הגדולות כמו גוגל, פייסבוק ואפל להסתכל על צריכת הדטה שלנו ולחשוב מחדש על “הצרת המותניים הדיגיטלית” שאנחנו צריכים לעשות, ואיזו דיאטה כדאי שניקח על מנת שנייצר איזונים חכמים. את אותם הרגלים אנחנו יכולים להשליך גם על התזונה האמיתית שלנו ולהשתמש במכשירים חכמים כמו השעון של אפל שעוזר לנו להבין מתי אנחנו זזים- ומתי לא. אנחנו חיים בעידן של שקיפות, נגישות למידע וחוקים של משרדי הבריאות השונים שמציגים לנו את הדברים על גבי המוצרים הופכים להיות לחלק ממה שקורה בחברה, ואת אותה נגישות שקיימת באינטרנט כיום אנחנו מצפים לפגוש בכל מקום, בטח ובטח על כל מה שאנחנו מכניסים לפה.
