הלכתי לראות את הסרט הזה בקולנוע, והדבר האחרון שציפיתי היה ללמוד שיעור בשינוי. חשבתי שאני מגיעה לזמן “נהנתנות” של יום שבת, והנה ככל שהעלילה מתגלגלת גיליתי שהסרט עוסק הלכה למעשה בטרנספורמציה.
הסיפור. הסרט עוקב אחר צוות של מהנדסים ומעצבים אמריקאים, בהובלתם של איש החזון הרכב קרול שלבי (משחק אותו מאט דימון הנהדר) והנהג הבריטי שלו, קן מיילס, שנשלחים על ידי הנרי פורד השני (הבעלים וראש העסק לתקופה זו) עם משימה לבנות את פורד GT40, רכב מרוץ חדש עם פוטנציאל להביס סוף סוף את קבוצת מירוצי פרארי הדומיננטית במרוץ 24 שעות של לה מאן בצרפת ב-1966. המהות באתגר הזה הינה לצבוע את המותג פורד כנחשק בעיני הלקוחות, שכן החברה חווה ירידה במעמדה בשוק הרכבים, ופגישה בערכו של המותג.
הטרנספורמציה. אחד הדברים הבולטים בסרט נסבים על הדרך בה מאט דימון מוביל את הפרויקט בתוך החברה. הוא מבין מהר מאוד שלמרות שבפורד רוצים לעשות את השינוי, העסק- האנשים שבתוכו והתרבות יעשו בדיוק את ההפך, יגרמו לכך שהפרויקט לא יתקדם, בטח ובטח לא בצעדים שמאט דימון (שלבי) רוצה. אז מה הוא עושה? הוא מכריח את הקודקוד, מנכ”ל החברה להחזיק בהובלה של השינוי הזה כי רק כך יוכל לקדם את הדברים ולעשות קיצורי דרך. לא פעם אנחנו ניצבים מול השאלה, האם לבנות את התרבות של השינוי מתוך העסק, ולהשפיע על התרבות כולה? או לגדל בצד ישות מהירה שמקווקוות למנכ”ל ומזיזה דברים מהר. המסקנה של שלבי במקרה הזה הינה שרק כך, בצורה מהירה וחוצה היררכיה אפשר להזיז את הדברים.
מה אני לוקחת מזה? אין ספק שמהירות היא מילת מפתח בתוך שינוי, ואין ספק שבניית יכולת מוטת החלטות מלמעלה מקצרת את הדרך ומאפשרת להזיז ספינות כבדות. זו דוגמא נהדרת למהלך סטארטאפיסטי בחברה גדול.
מה אני לא בהכרח לוקחת? הקושי של השינוי מגיע ברגע שצריך לחבר את הטרנספורמציה לעסק הגדול. אני לא רוצה לעשות לכם ספויילרים, אבל מגיע רגע בזמן בו יחידת המהירות שאחראית על הפרויקט צריכה להתחבר אל השאר- וכאן, מגיע רגע הקושי. מניסיוני, שינויים צריכים להשפיע לרוחב הפס של החברה, אם לא מתזמנים בין הזמן שמייצרים אינקובציה לבין הזמן שמגדילים “מלא מלא” על העסק כולו, השינוי נשאר זניח ולא רלוונטי ומכאן המהירות אינה שווה את ההשקעה שבה.
תלכו לראות.
