רציתי לשתף אתכם ברשומה הנוכחית, בעשרה שיעורים שלמדתי ולקחתי מה”שתייה” שלי של ספרים על הפלטפורמות הדיגיטליות והעסקים אשר חובקים עולם, אותם אני קוראת ולהם אני מקשיבה לעומק בחודשים האחרונים. אפשר לקרוא לזה גם: עשר אמיתות על החיים כי כשכשקוראים הרבה מידע ועושים את מה שאני קוראת לו: חיבור חכם של כל הנקודות, מבינים לעומק כמה דברים חשובים שיכולים לעזור לכל אחד מאיתנו, גם בחיים הפרטיים ובטח בחיים העסקיים.
שיעור ראשון. יהירות. זה קצת קשה להאמין, אבל רוב חברות הטכנולוגיה הגדולות מנוהלות על ידי אנשים מאוד מאוד כריזמטיים, חכמים, עם חזון ויכולת מנהיגות שמשתנה בין אדם לאדם אבל עדין נוכחת בצורה ברורה. אבל לכל החברות שאיפשהו בתוך התהליך איבדו את הדרך יש מכנה משותף אחד- והוא יהירות! אותה תכונה אשר יכולה לגרום לחברה להיות בצניחה חופשית, ולשכוח את הדברים שמיוחדים, אלה שמרכיבים אותה ובזכותם היא בכלל קיימת. אני לוקחת מההבנה הזו שיהירות היא כלי עבודה מסוכן בחיים, ופורפורציה לא משנה כמה אתם גדולים ומוצלחים צריכה להיות לכם למצפן.
שיעור שני. צמיחה מהירה מדי. חברות, במיוחד בארנה הדיגיטלית חושבות שצריך לגדול ומהר. כך הן תופסות נפח שוק, יוצרות “חפיר” שמונע מאחרות לתפוס את מקומן ובמיוחד גורמות לכך שאף אחד לא יוכל או ירצה להפיל אותן. התובנה הזו מבוססת על כך שהמשמעות תהיה הרסנית מדי ותפגע בהרבה אנשים. אבל לצמיחה מהירה מדי יש משמעויות שבאות בגלי הדף, וגורמות לכך שאנחנו מאבדים יציבות, יכולת ניווט, ובמיוחד התאמת תהליכים לשינויים הגדולים שקורים מסביבנו. לצמיחה מהירה מדי יש את התכונה של “איבוד הרומנטיקה” והאקס פקטור שבכלל גרם לחברה להפוך למה שנהייתה. חברות כמו: אובר, Wework ופייסבוק צמחו מהר מדי, ובתוך תהליך השינוי ה”בלתי אכיל בעליל”, גרמו לכך שהספינה תהיה מאוד קרובה יותר מדי פעמים – להתרסקות ישירה מול צוק שלא ידעו לאבחן או לראות בדרך.
שיעור שלישי. חיבורים נכונים. חברות חכמות יודעות לעשות חיבורים חכמים, לבנות על המשקיעים הנכונים, ולחפש את השותפים האמיתיים לחיים. חיבורים, מהווים את אחד מכלי העבודה והמצפנים החשובים ביותר בחיים של חברה, כי אנחנו חיים בעולם של – Connecting Everything והיכולת של החיבוריות מהווה למעשה כלי ומינוף להצלחה. חברות כמו סיילספורס, מיקרוסופט ואחרות שידעו לסמוך על המשקיעים הנכונים ולחבר את עצמן לגופים הנכונים- יוצרות מציאות של צמיחה וססטינביליות לאורך זמן.
שיעור רביעי. זה מוצלח לפעמים להיות משעמם. קצת מצחיק, שאנחנו תמיד נמשכים לחברות המדליקות, הגופים ה”אינדיאנים” שעושים הכל מתוך פרספקטיבה של שיבוש. אבל בפועל, כשמסתכלים על ה”טיימליין” של החברות, השרידות, היכולת שלהן להוביל לאורך זמן- מגלים שדווקא החברות המיושבות, היציבות, הגופים והארגונים שבראשם יש מנהיג מיושב, קשוב שחושב לעומק על התרבות וערכים. אלה הגופים שנשארים איתנו לאורך זמן ופחות מביאים לפתחם סערות גדולות, ירידות גדולות בבורסה ורגולטורים. תחשבו על זה, שלמרות שזה לא בהכרח סקסי, החברות המשעממות כמו: מיקרוסופט, החברות היציבות כמו סיילספורס בסופו של דבר בשקט ובדרך היציבה שלהן- מצליחות בפועל יותר מהאחרות.
שיעור חמישי. תרבות ככלי לצמיחה. חברות שמזלזלות בעובדים, חושבות שהם כלי משחק בלוח השחמט, ולא מבינות שמגרש המשחקים האסטרטגי והעסקי מחייב לחשוב על תרבות וערכים- מובילות את עצמן לאובדן. חברות חזקות שחושבות דרך פילטר ברור של תרבות, כמו: נטפליקס, מיקרוסופט, סיילספורס, וגם Airbnb מצליחות לייצר הצלחות ושרידות בתקופות הקשות ביותר. תרבות, זה לא “ללהלנד” מדובר בכלי צמיחה אמיתי. היכולת של חברה להכתיב ערכים ברורים ולהוות סוג של ססמוגרף לדרך הנכונה לגעת באנשים, בין אם הם לקוחות, שותפים, ספקים או עובדים- אלו הארגונים שיצליחו להחזיק את עצמם בראייה קדימה.
שיעור שישי. אנשים, לא טכנולוגיה. גם בחברות הטכנולוגיה והפלטפורמה הגדולות ביותר בסופו של דבר מובן שהכל מתחיל מאנשים חכמים, שיודעים לבנות פתרונות חכמים שמתאימים לאנשים. כל חברה שזו לא נקודת המוצא שלה הולכת בדרך לאיבוד ויכולה לאבד מעוף. זה קשור כמובן באופן ישיר לנושא התרבות, אבל זה חידוד משמעותי שכן אני שומעת הרבה פעמים שיחות על הטכנולוגיה, והרבה פחות פעמים שיחות על האנשים שמשתמשים בה. הטכנולוגיה המורכבת והמדהימה ביותר בעולם היא בכלל אנשים, כך אני אומרת הרבה מאוד שנים! ולכן, אחד השיעורים החשובים ביותר שלקחתי מקריאת הספרים היא שחברות טכנולוגיה שהן לא חברות אנשים- מצליחות פחות!
שיעור שביעי. כולם רוצים להיות אמזון, אבל לא לכולם יש את הביצים של ג’ף בזוס. אז, כולם כולם רוצים ומחקים את בזוס, וכולם רוצים לעשות “אמזונס” לעסק שלהם. אבל חשוב להבין שג’ף בזוס הוא מהמר שונה בארנה הדיגיטלית, למי שלא יודע לאורך שנים אמזון השקיעה בחזרה בתשתיות שלה את כל הרווחים שלה. אין דרך להגיע לכל כך הרבה מודלים עסקים מגוונים בפלטפורמה עסקית אחת מבלי להשקיע ובאמת. אמזון גם מחזיקה מנכ”ל אחד עם מיקודים ומטרות מאוד ברורות לאורך השנים. וכשקוראים את הספר על אמזון מבינים שמדובר ב”יצור דו פרצופי”, שכן מצד אחד זו חברה שמייצרת את כל הסיבות לצמיחה לאורך זמן… מצד שני היא עושה טעויות קריטיות בתרבות וביחס לאנשים בעסק, טעויות כאלה שיכולות לעלות לה בהמשך הדרך- קיבלנו לכך כבר עדות ברורה בדיון האחרון בקונגרס, בו לא עשו חיים קלים לג’ף בזוס, ועכשיו עם עליית הדמוקרטים לשילטון האמריקאי – חברה כמו אמזון יכולה להיות תחת סכנת פירוק הכוח הגדול שלה מנשקה.
שיעור שמיני. מינוס כפול מינוס זה לא תמיד פלוס. מהסיפור של Wework בפרט, אבל גם בסיפורי חברות אחרים- בחירת השותפים כפי שאמרתי היא קריטית! העובדה שאדם נוימן היה (ועדיין כפי הנראה) איש עם תיאבון גדול להצלחות, והמשקיע הגדול שלו מ”סופט בנק” היה כזה ואף יותר ממנו, לא תרמה להצלחה של החברה שזזה מהר מדי, ללא ערכים מובנים ובלי חשיבה ממוקדת באנשים. במתמטיקה אומרים שמינוס כפול מינוס שווה פלוס- ובמקרה הזה, המשוואה לא עבדה. חשוב להבין שכל החלטה גדולה שאתם עושים חייבת לעבור דרך הפילטר הזה, מה נקודת היציאה שלכם לקבלת ההחלטה, ומי משפיע עליכם ללכת בעקבותיה.
שיעור תשיעי. חפיר- פלטפורמה. חברות, שנבנות כיום בצורה חכמה נבנות כגופי פלטפורמה, עם היכולת לייצר “חפיר” סוג של טבעת הגנה על העתיד של המותג ועל המשך דרכו. חברות פלטפורמה חכמות בסיפורים השונים של היסטורית החברות הטכנולוגיה הן חברות מרובות צדדים, שבהן יותר משחקן אחד מרוויח מכך שהפלטפורמה גדלה ומתפתחת. זה דורש לחשוב על בניית מערכת שכוללת כמה צדדים לסיפור, לבנות גישה של מה יוצא לעסקים אחרים מכך, ולא רק מה יוצא לי. זה אומר שככל שהעסק מחובר כמה צדדים שונים שמרוויחים מכך, יהיה הרבה יותר קשה לפרק אותו!
שיעור עשירי. עתיד חשוב, אבל הרבה פעמים ההווה יותר, ובעיקר הצורך להסתכל על הפרטים הקטנים. אני בהחלט אוהבת לחשוב ולתכנן את העתיד, אבל צריך לדעת להביא את המחשבות על מה שיהיה מחר אל ההיום, ולעצב דרכן את ההחלטות הקטנות והפרטים הקטנים ביותר- שכן ההחלטות הללו הן אלו שמעצבות בפועל את ההחלטות הגדולות של העתיד. החברות שמצליחות הכי הרבה, הן אותן חברות שחושבות בצורה מדוקדקת על כל צעד קטן ככל שיהיה, לומדות מטעויות ומחפשות לפתח את האבנים הגדולות של המחר עם הפרטים הקטנים והיומיומיים של ההווה.
משהו קרה בין 2003 ל2007, כל עשר שנים, קורה משהו, קורה שינוי. משברים עולמיים, מגפות גלובאליות, שינויים משמעותיים באקלים ועוד. אבל משהו, קרה בין השנים 2003 ל2007, כמה חברות גדולות התפתחו יחד ויצרו את מה שאנחנו רואים היום- מציאות דיגיטלית טכנולוגית חובקת עולם. חברות כמו: פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ואנדרואיד קמו ונולדו לעולם, לאחר מכן, חברות כמו Airbnb, אובר, וWework הגיעו, גופי פלטפורמה גדולים כמו: אמזון, גוגל וסיילספורס התפתחו- שכבה על גבי שכבה, חיבור על גבי חיבור נוצרה כאן מערכת שמש אחת שיוצרת עולם וירטואלי, מקביל לעולם הפיזי, ומשפיע יותר מהכל, על הכל.
בטח ובטח בעידן הקורונה, אנחנו מבינים את עומק ההשפעה של הכוח ה”פלטפורמטי, דיגיטלי” על חיי כולנו. ודבר אחד משמעותי קרה ב2007, הiPhone הגיע לעולם, ויצר הלכה למעשה רשת של חיבורים של אנשים באמצעות מחשב קטן בכיס של כל אחד מאיתנו לשכבת העולם הדיגיטלי. 2007 והשנים שבאות לאחר מכן, מגדירה את העולם המקביל שנוצר, ומוטל עלינו לעבוד בשנים הבאות בלהבין כיצד אנחנו מחברים בצורה יותר חכמה בין שתי המציאויות, זו הפיזית וזו הדיגיטלית- כשבינהן, ממש כמו בסנדוויץ’ יש רכיב אחד חשוב והוא-טראסט.
חדש!!! הספר שלי: “המתכון לשינוי” בגרסה דיגיטלית! אם אתם רוצים ללמוד יותר על שינוי, להבין במה זה אומר לנהל תהליכים טרנספורמטיבים בחברה, או מצד שני להבין כיצד תוכלו לטפל בצורה חכמה בטרנספורמציה האישית שלכם. אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את הספר שלי שיצא השנה. “המתכון לשינוי”, מדריך אסטרטגי לאתגר של עולם שעובר שינוי על בסיס קבוע.
