הפוסט הנוכחי מתעכב על מספרים מטרידים במקום העבודה, וזה עוד לפני שרובוטים מחליפים אותנו (נתונים ממחקרים מחברות שונות כמו הארוורד, אוניברסיטת הסינגולרטי, לינקדאין ועוד…).
85 אחוז מהאנשים מחפשים עבודה, תוך כדי שהם נמצאים בנוכחית.
58 אחוז אינם כשירים לעבודה שהם מבצעים כיום, זו בכלל בעיה שארחיב עליה בהמשך המוכנות של העובדים לאתגרים חדשים ומתחדשים כל הזמן.
87 אחוז לא מעורבים באופן אישי לחזון של החברה ולמטרות שלה (בהנחה שקיים חזון- חוץ מלעשות כסף) .
והאבסורד ? ארגונים שיש להם חזון מובהק, מטרה מדויקת וברורה לעובדים, כמו גם חזון אמיתי אליו יכולים להיות קונקטיבים (נגיד גוגל- “לעשות סדר בעולם של האינטרנט”) מצליחים בביצועים העסקיים שלהם פי –12 מכל האחרים.
ואולי נדרש לעשות חישוב מסלול מחדש, ולהגדיר מה אנשים צריכים לעשות היום בארגונים על מנת שיהיו מחוברים וירגישו חלק ובכך נשנה את משוואת המספרים ? על פי ג’ון האגל מרצה ויועץ בכיר- חברות צריכות לעשות שיפט במיינדסט ולעבור מחשיבה של ארגונים יעילים לארגונים לומדים.
ג׳ון טוען שארגונים צריכים להתחיל להתנהג אחרת ולעבור ממוד של- Scalable Efficiency הסיבה הראשונה שארגונים מלכתחילה נוסדו, ההבנה שארגון גדול יכול לייצר מכונת יעילות ואופטימיזציה, הבעיה מתחילה ונגמרת בכך שבעשורים האחרונים התאוריה הזו ייוצרת תקיעות בחברות. הוא מציע גישה אחרת, והיא- Scalablle Learning ולא, אי אפשר לעשות את שניהם כי אלו שתי גישות שמתנגשות, יעילות מתמדקת על מיקסום המכונה, אפס טעויות- ארגון לומד שרוצה לעשות סקייל ללמידה לא שולח את העובדים שלו ללמוד קורסים הוא מטמיע את הלרנינג כחלק מהתרבות וזה אומר שמותר למשל לטעות, כי כך אנחנו לומדים.
אנשים בארגונים כיום צריכים להחזיק חמש יכולות :
הם צריכים כושר המצאתיות, שכן בעולם שמשתנה תוך כדי שינוי שום פתרון אינו קבוע וחייבים להמציא כל הזמן מחדש- Inventor.
הם צריכים להסתקרן ולחפש את העתיד, כי אין אפשרות לדעת מה יקרה מחר והדרך היחידה ללהבין היא פשוט ללמוד וכל הזמן- Futurist.
הם צריכים להיות אנושיים ולחפש ללמוד את האנושות כמו גם את הצרכים שלה, לעצב פתרונות סביבה ולעזור- Humanitarian.
הם צריכים להיות טכנולוגיים- Technologist.
והם חייבים להיות סטוריטלריים, כי סיפור הוא ה״רכב״ שמניע לשינויים, הוא הדבק והיכולת שלכם לייצר היגיון בדברים כמו גם הכלי דרכו ניתן להשפיע- Storytellers.
משום מה, זמן כתיבת השורות האלה מצאתי את עצמי בפליאה על כך שהדבר היחיד שלא ממש צריך להסביר הוא ״למה טכנולוגיה״ ותחשבו על קצב השינוי שכן רק לפני חמש שניים – התפקיד של הטכנולוגיה בחיים של העסקים לא היה כל כך ברור.
ולמי שרוצה ללמוד יותר על הלימודים בסינגולרטי, והדרך שבה נכון לתכנן את העתיד- מוזמן לפנות אלי וליזום דיון אוף לייני- או הרצאת איכות ועומק בנושא על מנת להבין טוב את הדברים שישפיעו על הכלכלה באופן רחב ורובסטי.
