בעולם אשר מתקדם במהירות הבזק, אני מוצאת את עצמי חושבת ללא הפסקה על השאלה הבוערת: איך בעצם נראה העתיד של הקריאטיביות כשהבינה המלאכותית נכנסת למשוואה? השנה, בפסטיבל הקריאטיב בקאן, טיפני רולף מRG/A העלתה תובנות נהדרות אותן אני רוצה לשתף. הנתונים שטיפני הציגה מעידים על מהפכה שכבר קורה מתחת לאף שלנו: 400 מיליון אנשים משתמשים בChatGPT כל שבוע. זה לא עוד כלי שאולי יתפוס, זה כבר פה ופה בגדול. אבל מה שמעניין אותי יותר הוא הפער שהיא חשפה בין תפיסה למציאות – 47 אחוז מצרכנים סומכים על AI יותר מאשר על חברים שלהם לקבלת המלצות. זה מספר לנו משהו עמוק על איך הטכנולוגיה מקבלת את האמון שלנו.
הפער הנוסף שטיפני גילתה הוא עוד יותר מעניין: 42 אחוז מאנשי השווק מעידים על עצמם שהידע שלהם בבינה מלאכותית מתקדם מאוד, אבל כשבדקו את זה בפועל – רק 14 אחוז ידעו לענות נכון על שתי שאלות בסיסיות או יותר בנושא. הפער הזה בין תפיסה עצמית לידע אמיתי מציג אתגר אמיתי בדרך שבה אנחנו מתמודדים עם הטכנולוגיה החדשה. טיפני הדגישה שAI הוא הרבה יותר שונה מכלים קודמים – הוא קיים, צומח ומשתנה, ואם לא נלמד להבין את הפוטנציאל שלו, לא נוכל להפוך אותו לטכנולוגיה שמשפרת באמת את הקריאטיביות שלנו.
המבט ההיסטורי שטיפני הציגה מעניין במיוחד – RG/A כחברה הייתה חלק מכל גל טכנולוגי שקרה בעשרים השנים האחרונות, מהאינטרנט דרך מובייל ועד AI. אבל המסקנה שלה ברורה: התפקיד של אנשי קריאטיב לא ייעלם, הוא יתפתח. הצורך ביצירתיות הוא גדול יותר מתמיד, בדיוק כי בעולם שבו יש הרבה דברים בחוץ, הדברים שבאמת יבלטו הם אלה שיתחברו לאנשים בצורה משמעותית יותר.
הרעיון שהכי שינה לי את הראש הוא מה שטיפני קוראת “generative narratives” – סיפורים שמתפתחים ומשתנים בעצמם. היא מתארת מעבר ממיתוג סטטי שמבוסס על מדריכי עיצוב קבועים למיתוגים דינמיים וחיים. מיתוגים שיש להם אישיות, זיכרון, שמכירים אותך ויודעים את ההקשר והתרבות שאתה נמצא בה.
טיפני הראתה דוגמה קונקרטית מפרויקט שהם עשו עם Google במקום ליצור פרסומת אחת, הם בנו מערכת שמאחורי הקלעים מגדירה כללים – איך המיתוג צריך להיראות, להרגיש, איך הקאסטינג ייראה. המערכת הזו מוזנת למודל, ואז אתה מקבל תוכן מגוון וגבוה, אבל זה הרבה יותר מערכת שמעצבים מאחורי הקלעים.
השינוי הגדול שטיפני מתארת הוא במעבר מתהליך העבודה המוכר – פיתוח רעיון, כתיבה, ביצוע – לתהליך של פרוטוטייפינג מתמיד. במקום לנסות להסביר לאנשים מה משהו עתיד להיות, אפשר פשוט להראות להם. זה משנה לגמרי את הדינמיקה בין הרעיון למימוש שלו ומאפשר לנו לזוז הרבה יותר מהר. הדוגמא שהיא הביאה על יצירת דמויות שיכולות להתאים את הטון והמראה שלהן בזמן אמת פתחה לי את העיניים לאפשרויות שלא חשבתי עליהן. כשיש לך את ההבנה הבסיסית במקום, אתה יכול לעשות stylizations בזמן אמת ולשאול “מה אם זה?” ו”איך זה ייראה?”. זה עוזר להגיע למקומות שלא יכולנו להגיע אליהם קודם בגלל מגבלות זמן או תקציב.
טיפני הדגישה נקודה מהותית שקשה לאנשי קריאטיב – אנחנו נוטים להגדיר את עצמנו לפי הפורמטים שאנחנו עושים. אנחנו עושים פרסומות, עושים שלטי חוץ, אבל זה לא מה שאנחנו עושים באמת. אנחנו פותרים בעיות, אנחנו מביאים דברים חדשים לעולם. המהפכה הזו מחייבת אותנו לחשוב על ההבדל בין לעשות דברים לבין לעשות דברים שעושים דברים – וזה קשור לחשיבה על מערכות.
השורה התחתונה שטיפני משאירה אותנו איתה היא שאנחנו עומדים בפני הזדמנות להפוך ממבצעי משימות לבונים של מערכות. במקום ליצור תוכן ספציפי, אנחנו מעצבים מערכות שיוצרות תוכן. במקום לפתור בעיה אחת, אנחנו בונים כלים שפותרים קטגוריות שלמות של בעיות.
זה מקום שמרגש אותי ומפחיד אותי בו זמנית. מרגש כי האפשרויות הטכנולוגיות מאפשרות לנו לחשוב בצורה שלא הכרנו עד עכשיו. מפחיד כי זה מחייב אותנו ללמוד מחדש הרבה מהדברים שחשבנו שאנחנו כבר יודעים. אבל בסופו של דבר, זה המקום שבו הדברים הכי מעניינים קורים – שם שבו הטכנולוגיה והיצירתיות נפגשות ויוצרות משהו שאף אחד מהם לא יכול ליצור לבד
מוצרים שלי שכדאי לכם להכיר:
קורסים מקצועיים עם כלי GAI.
מפגש 1:1 ליעוץ על בינה מלאכותית גנרטיבית// מפגשי יעוץ לחדשנות באמצעות דיגיטל וטכנולוגיות.
