בהמשך לסדרת הפוסטים שלי המתמקדת במסע ללימודים ב-Singularity University, אני מתמקדת הפעם ברשומה שתכניס מעט : צבע, צורה, ויז’ואל ווידאו לטובת ההמחשה, שלפתי מהיוטיוב של האוניברסיטה תכנים אשר מדברים על התוכניות השונות ומהותן, ומציגים את סוג האנשים שמנהיגים את הרעיון. אעבור על נקודות משמעותיות, ונתונים מעניינים כמו גם אצביע בהמשך הרשומות הבאות- על האנשים ששווה ללמוד מהם ולעקוב אחריהם שלוקחים חלק בתוכנית זו כמו- ריי קורצווייל.
מדובר במסגרת לימודים אינטנסיבית אליה מגיעים מכל העולם, ללמוד את נקודת המבט של העתיד (בעיני כמובן, כפי שאמרתי בעבר מדובר יותר בעתיד- הווה) וכיצד אפשר להשפיע עם טכנולוגיות מתקדמות, או אף יותר חשוב עם חשיבה מתקדמת שמלכתחילה- מעוצבת לחשוב על צרכים של אנשים ולעצב פתרונות סביבם.
מה שעומד מאחורי האמירה סינגולרטי הוא : המקום בו המחשוב והאדם הופכים לאחד, המקום שכל בעיות העולם נפתרות מנקודת מבט אחת סנגולרית. בויקיפדיה כתוב : “סינגולריות היא תהליך, נקודה בזמן או גבול דמיוני שבהם הגידול (או הקיטון) הכמותי הופך לאיכות חדשה ושונה, שלכאורה איננה נגזרת מתוך סך כל הפרטים שייצרו אותה”.
הנקודה המרכזית היא, שלא צריך להיות מדען או טכנולוג בשביל לעזור ולפתור את האתגרים הגלובאליים שקשורים מן הסתם גם אלינו- עצם העובדה שנבין אותם ואת מגוון האפשרויות והפתרונות הקיימים נוכל להביא את נקודת המבט הזו לכל דיון אותו אנחנו עורכים בחיים היומיומיים שלנו, במקצוע ובשולחן הדיונים בו אנחנו משפיעים. אנחנו הרי כבר מבינים שהמקום בו אנחנו נמצאים כרגע מאופין כעידן בו הדברים משתנים מאוד מהר, ולא כמו שראינו בעבר- ולכן ישנה אחריות לכל אחד מאיתנו להנהיג את השינוי בדרך שמתכתבת עם חשיבה של- Doing Good.
הרבה פעמים, אני מקבלת את השאלה- מה יהיה בעתיד ? ואני חושבת שהגישה של הסינגולרטי היא הנכונה ביותר- לא צריך לשאול מה יהיה בעתיד, צריך לעצב אותו בעצמנו- זה הקסם והמקום בו הדברים הופכים להיות ממש משמעותיים. המציאות שבה אנחנו חיים כיום גורמת לכך שאינדוודואלים וצוותים קטנים יכולים לעשות בפועל מה שפעם היה זמין ונגיש רק לחברות ענק וממשלות. הכל מתחיל בגישה, בחשיבה ובדרך שבה אנחנו בוחרים להסתכל על המציאות העכשווית שלנו והעתידית.
