AI Inside The Process || המון שנים אני מלווה ארגונים בתהליכי חדשנות, ויש דבר אחד שלמדתי מוקדם: לתהליך חדשנות יש צורה. הוא לא רשימת משימות שמסמנים עליה V, הוא תנועה של עבודה, חקירה, איטרציה ושוב עבודה עד שמגיעים לתוצאה ולתוצר. קודם פותחים, או בשפה המקצועית מתרחבים: מביאים לשולחן כמה שיותר חומר וכמה שיותר כיוונים, ולא מחליטים כלום. אחר כך סוגרים, מתכנסים: בוחרים כיוון אחד, מוותרים על כל השאר, ומחליטים. ואת המחזור הזה, פתיחה ואז סגירה, עושים פעמיים. בפעם הראשונה כדי להבין מה הבעיה האמיתית שעומדת מולנו, ובפעם השנייה כדי להגיע לפתרון שלה.
כשאני מציירת את הצורה הזו על לוח, מול עשרות צוותים, כמעט תמיד קורה אותו דבר. מישהו בחדר מרים את הראש ואומר: עכשיו אני מבין למה הפגישה הקודמת לא הובילה לשום מקום. כי בפגישה ההיא רק פתחו. שלוש שעות של רעיונות, ואף אחד לא סגר כלום. או אפילו גרוע יותר: קפצו ישר לפתרון, בלי לשאול קודם מה בכלל הבעיה.
בשלוש השנים האחרונות אני עושה משהו שלקח לי זמן לפצח. לקחתי את שני התחומים החזקים ביותר שלי, תהליכי חדשנות מצד אחד וכלי בינה מלאכותית מצד שני, וחיברתי ביניהם בצורה שעובדת בפועל בתוך חדר עם צוות אמיתי. זו לא הייתה הדבקה של כלי על שלב בתהליך. זו הייתה עבודה ארוכה של ניסוי: המשימה שלי הייתה לבדוק איזה כלי באמת פותר משהו בכל שלב, מה הוא מקלקל, ומתי בכלל לא נוגעים בו. יצא מזה תהליך שלם שאני מריצה כיום בארגונים, והוא נותן תוצאות אחרות לגמרי ממה שראיתי בעבר.
בפוסט הזה ריכזתי שבעה תרשימים שמראים בדיוק איך זה עובד: איפה הבינה המלאכותית נכנסת לתוך הצורה, מה היא עושה טוב יותר מאיתנו, ואיפה היא שוברת את התהליך.
תרשים 1, המטוטלת
לפני שנכנסים לתהליך ולעבודה עצמה, שווה להסתכל על המחוג. רוב הארגונים נעים בין שני קצוות, וכל קצה נראה מבפנים כמו חדשנות. מה שאני רואה בחדרים, שוב ושוב, זה אותו אתגר בדיוק: לדעת לחשוב רחוק, ובו בזמן לדעת לתקוע את הדברים באדמה.
תרשים 2, הצורה עצמה
המבנה שמחזיק את המחוג באמצע נקרא היהלום הכפול, פיתוח של גוף שנקרא Design Council מ-2005, והוא קיים הרבה לפני הבינה המלאכותית. הרעיון פשוט: מתרחבים ומתכנסים פעמיים, פעם אחת על הבעיה ופעם שנייה על הפתרון. מה שהוספתי לו זו שכבה של עוזרים חדשים, שנכנסים בכל שלב במקום שבו הם באמת פותרים משהו. הנקודה האדומה בתרשים היא אנחנו, נעים לאורך התהליך.
שימו לב איפה הכלים יושבים: בתוך שלב מוגדר, ולא מעל התהליך. כלי שנכנס בהתרחבות פותח כיוונים, וזה בדיוק התפקיד שלו. אותו כלי בדיוק, אם תכניסו אותו בהתכנסות, ייתן לכם גם תשובה. ושם הוא מסוכן.
תרשים 3, החלוקה בתוך כל שלב
בתוך כל אחד מארבעת השלבים חוזר אותו מבנה שפיתחתי ויש לו משמעות אדירה לאיכות התוצרים, הדיון והתהליך. אני קוראת לו 30/40/30, וזה התרשים שהכי הרבה אנשים מצלמים בסדנאות. תחשבו על זה כמו מרוץ שליחים: המקל עובר מיד ליד, והמכונה אף פעם לא רצה את כל המסלול לבד.
איך זה נראה בפועל? בשלב הגילוי אנחנו מנסחים מה האתגר האמיתי והבריף המדויק, ולמשל לאילו עולמות מקבילים שווה להיכנס. המכונה סורקת עשרות מקרי בוחן מרחבי העולם ומוציאה מהם דפוסים, במקום שלושת המתחרים הישירים שתמיד עולים ממילא. ואז אנחנו בוחרים אילו דפוסים באמת נוגעים בנו, וזורקים את רובם.
בשלב ההגדרה, שהוא הקשה מכולם, אנחנו מביאים לחדר את השאלה שאף אחד לא רצה לנסח בקול. המכונה מסנתזת הר של חומר לכמה ניסוחים חדים, ומציירת את הפער כדי שנראה אותו מול העיניים. ואנחנו בוחרים ניסוח אחד. תשאלו את עצמכם בסוף השלב הזה שאלה אחת: אם הניסוח הזה יתברר כשגוי, כמה עולה לנו התהליך כולו?
בשלב הפיתוח אנחנו מסמנים לאן מותר ללכת ולאן לא נלך גם אם מפתה. המכונה הופכת משפט על לוח לתמונה, לסרטון ולאב טיפוס עובד באותו יום. ואנחנו מגיבים למשהו שאפשר לגעת בו. וזה שינוי עצום! על אב טיפוס שרואים מחליטים אחרת לגמרי מאשר על תיאור במצגת.
ובשלב המסירה אנחנו מחליטים מה נבדוק קודם ומי עושה מה. המכונה בונה את חומר ההחלטה ואת אב הטיפוס, כדי שההנהלה תראה ולא תדמיין. ואנחנו לוקחים אחריות על ההחלטה. את החלק האחרון אי אפשר להאציל לאף אחד.
תרשים 4, מה באמת השתנה
אני נזהרת מהמילה מהפכה, אז הנה ההשוואה היבשה. אותו תהליך בדיוק, פעם בלי שכבת הכלים ופעם איתה. שני המסלולים מצוירים באותו קנה מידה, ואותן ארבע אבני דרך מסומנות על שניהם.
תרשים 5, עץ ההחלטה
אל תתחילו מהכלי. השאלה הראשונה בעץ היא תמיד אותה שאלה: מה חסר לנו עכשיו בחדר? רק אחרי שעניתם עליה תלכו על הענף שמוביל לכלי הנכון.
תרשים 6, שלוש נקודות השבר
אלה שלושת המקומות שבהם הקו נשבר, ואני רואה אותם כמעט בכל ארגון שהתחיל לבד. שימו לב מה קורה לקו אחרי כל שבר: הוא לא נעצר, הוא רק הולך ומתפוגג. וזה בדיוק מה שמקשה לזהות בעיות בזמן אמת.
תרשים 7, השרטוט המלא
וזה הכל על דף אחד. מהבריף שעל השולחן ועד תוכנית העבודה, עם שכבת הכלים מעל כל שלב, מה יוצא מכל שלב מתחתיו, והחזרה אחורה שסוגרת את המעגל.
ומה שנשאר בסוף
שבעה תרשימים, ואף אחד מהם הוא לא על הכלים. כולם על התנועה: מתי מתרחבים, מתי מתכנסים, ומי חותם על כל מהלך. הכלים בתרשים השני יתחלפו עד סוף השנה, הצורה שמתחתם לא, כי היא הדבר האמיתי: התהליך והשיטה.
המכונה טובה בדיוק כמו החשיבה שנכנסת אליה, והיא מגדילה את מה שהצוות כבר יודע לעשות טוב.
תציירו את הצורה על הלוח לפני שאתם פותחים כלי. זה כל ההבדל.
