לבנות עסק עם Claude Code || פתחתי את Claude Code בטרמינל וכתבתי לו משפט אחד בעברית, ואחרי ארבעה ימים של הרבה עבודת פינג פונג יחד איתו היה לי מוצר בנוי. לא אב טיפוס ולא מסך יפה למצגת. אתר שעובד: כניסה, הרשאות, ספרייה, מדידה וגיבוי. קוראים לו סליל, והוא ספריית וידאו פרטית עם כלל בית אחד: חמש דקות זה היעד, שבע זה הגבול.
אבל חשוב להגיד שאני לא מתכוונת באמת להשיק אותו כמוצר, זה היה רק ״ארגז חול״ לרעיון של בניית מוצר מקצה לקצה. מה ששווה להכיר כאן הוא השיטה, וזה מה שהפוסט הזה מנסה להעביר לכם.
הכנסתי אותו לתוך הפוסט עצמו. כל מה שמופיע מכאן והלאה חי ועובד: אני ממליצה להתנסות, ללחוץ ולהיכנס פנימה.
זה לא צילום מסך ולא הקלטה. זה הממשק האמיתי, מתחילים בשער הכחול, לוחצים ״כניסה״, ומשם אפשר להסתובב בכל האתר: הספרייה, הנגן ומסכי הניהול. הלוגו למעלה תמיד מחזיר לשער.
הדגמה חיה. המונה בפינה רץ באמת, והוא עוצר בשבע דקות. אחרי הכניסה תנסו להוסיף בניהול סרטון של תשע דקות, ותראו מה קורה. אפשר גם לפתוח בחלון נפרד.
זאת הסכימה שמסבירה את כל מה שקרה בארבעת הימים האלה. אפשר ללחוץ על כל תיבה ולקרוא מה קורה בה. בלשונית השנייה יש מפה של המוצר עצמו: מה יושב אצלי, מה נשאר בחוץ, ואיפה בדיוק נבדק הכלל.
הלולאה היא כל הסיפור. הקו הוורוד הוא מה שמפריד בין פרויקט שמתקדם לבין פרויקט שמסתובב במעגלים: כל טעות חוזרת אל קובץ הכללים ונשארת שם.
אנשים מדמיינים שעבודה עם סוכן היא בקשה אחת גדולה ואז קורה הקסם. זה לא מה שקורה בפועל. תוכלו לראות כאן שזאת הייתה שיחה, והחלקים המעניינים בה הם דווקא הרגעים שבהם אמרתי לא. שימו לב למבנה החוזר: הסוכן מציע משהו סביר לגמרי, אני עוצרת אותו, נותנת הסברים, מדייקת, וממשיכים.
הדמו רץ לבד, ואפשר לעצור אותו בכל שלב. שמונה רגעים שקבעו את המוצר. שימו לב שתוכלו לשחק עם זה, אפשר לקפוץ לכל פרק בשורה התחתונה.
התוצר המשמעותי בפרויקט הזה הוא לא הקוד. זה קובץ אחד של כללים, שיושב ליד הפרויקט ונקרא מחדש בכל פעם שמתחילים לעבוד. עשרים ושניים אלף תווים של החלטות. ככה רעיון הופך למציאות.
בלי הקובץ הזה, כל שיחה חדשה מתחילה מאפס, ואותן הצעות בדיוק חוזרות שוב ושוב. איתו, גם סוכן שהתחלף בגרסה, ממשיך בדיוק מאיפה שהפסקנו.
החלטתי שאף סרטון לא יעבור שבע דקות. זאת החלטה יפה, והיא לא שווה כלום עד שהיא נאכפת. לכן היא נבדקת פעמיים, בשני מקומות שונים לגמרי:
למה שניים ולא אחד? כי נעילה במסך היא נוחות, וכל מי שמבין קצת בטכנולוגיה עוקף אותה בשלוש שניות. השער השני הוא זה שקובע, והוא גם זה שהופך את הכלל למשהו שאפשר להבטיח ללקוח.
כלל שנאכף בשני מקומות הוא מוצר. כלל שנאכף רק במסך הוא המלצה מנומסת.
אלה הרגעים שבהם פרויקט עם סוכן נשבר, או מתהדק. שלושתם קרו באמת, כל אחד מהם נראה תמים לחלוטין ברגע שהוא קרה, וכל אחד מהם הפך לשורה בקובץ הכללים. אם תזהו אותם אצלכם, חסכתם לעצמכם שבוע.
הראשון, הוא כתב תוכן במקומי. כדי שהמסך ייראה מלא, הוא ניסח לשני סרטונים שלי הבטחות שיווקיות. הן נשמעו מצוין, והן היו המצאה גמורה, כי הוא לא צפה בסרטונים האלה מעולם. זה הסיכון הכי גדול בעבודה עם סוכן: טקסט משכנע הוא לא ידע. מאז כתוב כחוק שכתיבת תוכן היא לא התפקיד שלו, רק אני כותבת תוכן. הוא עוזר, מתקן, עושה הגהות, דיוקים וכולי.
השני, הוא בנה הרשאה הפוכה, הגדיר שמי שהעלה סרטון הוא היחיד שיכול לגעת בו. זה נשמע הגיוני, וזה הסתיר ממני תוכן שהצוות שלי העלה. השאלה שהוא שאל הייתה מי העלה, במקום מי מורשה. בארגון זה ההבדל בין מערכת שאפשר לעבוד איתה לבין מערכת שנכשלת ביום שמישהו יוצא לחופשה.
השלישי, הוא הציג מספר במקום תובנה. מסך המדידה הכריז בגדול שמאה אחוז מהצופים עזבו בדקה מסוימת. נכון לגמרי, ומטעה לחלוטין, כי היה שם צופה אחד. סוכן יודע לחשב אחוז, והוא לא יודע מתי אחוז הוא רעש. היום המסך הזה פשוט שותק עד שיש מספיק צפיות.
זה החלק שהכי מפתה לעשות לא נכון, והוא גם זה שמופיע אחר כך בחשבון. כל מוצר צריך להתחבר לשירותים שכבר קיימים בעולם, וכל חיבור כזה הוא החלטה עסקית ולא טכנית: כמה זה עולה כל חודש, מי מחזיק את הנתונים, ומה קורה ביום שהשירות משנה תנאים.
הסרטונים נשארו איפה שהם. הם יושבים ב-Vimeo, שם הם נמצאים ממילא, והמערכת שלי מושכת משם רק כותרת ואורך. בלי חשבון מפתחים, בלי מפתח גישה, ובלי לאחסן אצלי אפילו קובץ אחד. ברגע שהייתי מוסיפה חיבור עמוק יותר, הייתי מוסיפה גם תלות וגם עלות חודשית.
המדידה נשארה אצלי. המידע על מי צפה במה לא עוזב את המערכת שלי, והמדידה נעשית באמצעות Google Analytics שרץ על המידע ומאפשר לי להבין מה קורה.
שלושים, ארבעים, שלושים. שלושים אחוז מהזמן להגדרה: מה בונים, בשביל מי, ומה אסור. ארבעים אחוז לבנייה עצמה מול הסוכן. ושלושים אחוז לבדיקה. על החלק האחרון רוב האנשים מוותרים, והוא בדיוק זה שקובע אם יצא מוצר או עוד הדגמה יפה.
ברירת המחדל של כל סוכן היא לצרף עוד כלים. עוד שירות כאן, עוד מנוי שם, ועוד משהו קטן שפותר בעיה קטנה. כל הצעה כזאת היא התחייבות חודשית שלכם, לא שלו. מי ששואל בכל הצעה כמה זה עולה ומי מחזיק את הנתונים, מגלה שרוב ההצעות פשוט לא נחוצות.
- תתחילו מהחלטה אחת שאי אפשר לוותר עליה, ותגזרו ממנה את כל השאר.
- תכתבו את הכללים לפני שמתחילים לבנות. מה שאסור חשוב שם יותר ממה שמותר.
- כל כלל שחשוב לכם, תבדקו איפה הוא נאכף. אם הוא חי רק במסך, הוא לא קיים.
- אל תתנו לסוכן לכתוב תוכן!
- כל טעות שתפסתם, תהפכו לכלל כתוב. אחרת, היא תחזור בשיחה הבאה.
- תשאלו בכל הצעה מה העלות החודשית שלה. אחרת, הארגון שלכם צובר מנויים בלי שהחליט על כך.
אם יש משפט אחד לקחת מכאן, זה שכל טעות של הסוכן הפכה אצלי לכלל כתוב, וכל כלל כזה חסך לי את אותה טעות בכל הפעמים הבאות. זה מה שהפך ארבעה ימים מול המסך למוצר שאני משתמשת בו באמת. אותה שיטה בדיוק עובדת גם על דברים קטנים בהרבה: תהליך פנימי שאף אחד לא אוהב, כלי קטן לצוות, או מסך אחד שחוזר על עצמו כל שבוע. בשביל זה צריך בעיקר לדעת להחליט.
