אני רוצה להתעכב אתכם על מחקר שהוצג בכנס הקריאטיב בקאן השנה שהציג מפה מרתקת על העולם ואיך הוא ישתנה עד 2030, ולמה חברות צריכות להתכונן אליו עכשיו. במקום להסתכל על טכנולוגיות או טרנדים רגילים, המחקר בחר לבנות את הניתוח על פירמידת מאסלו ולבחון איך כל הסיגנלים שאנחנו רואים היום ישפיעו על הצרכים הבסיסיים ביותר של בני האדם.
מי שישתתף בסשנים שלי של תוכניות עבודה, בין אם הסשנים הפרטיים או סשן לימוד און ליין יקבל גישה לתובנות נוספות משמעותיות מהמחקר- וגישה למחקר כולו.
העבודה מתחילה מנקודה חשובה – הסיגנלים שאנחנו רואים היום לא מספרים לנו רק על טכנולוגיה או טרנדים חולפים, אלא על שינויים עמוקים בדרך שבה אנשים יחיו, יעבדו ויתחברו זה לזה. המסקנה המרכזית היא שהעולם עובר ממודל עסקי שמטרתו ליצור רצון ולמכור מוצרים, למודל שמטרתו להגן על צרכים בסיסיים ולהיות הפיגום (בקטע טוב) לחיים של אנשים.
חשוב לראות בין השקפים את המסרים השונים, אנחנו נהיים יצורים של ״העולם העצמי שלנו״ בונים סביב הרעיון מערכות הפעלה, ומשתמשים בטכנולוגיה בשביל לעזור לנו בכך. למשל, התמונות בגוגל שמאפשרות לנו למחוק כל מה שלא קשור אלינו מהתמונה, ובכך יצרנו מציאות משלנו- מוחרגת, מבודדת, עולם של ״אני״.
הסיגנל הראשון שחשוב להבין הוא השבירה הסביבתית והכלכלית שאנחנו חווים. הנתונים מראים ירידה דרמטית בקרח הקוטבי, כשלון של מערכות אקולוגיות, ובמקביל – משבר דיור חריף שגורם לכך שאנשים צעירים לא יכולים לקנות בתים ונאלצים להסתמך על הוריהם לתמיכה כלכלית. זה לא רק סיגנל כלכלי, זה משבר בצרכים הבסיסיים ביותר של אנשים.
הסיגנל השני עוסק במה שמכונה “MeOS” – מערכת הפעלה תרבותית שמתמקדת בעצמי ויוצרת בועות דיגיטליות. הטכנולוגיה שלנו הפכה להיות כל כך מותאמת אישית שהיא מחזקת בדידות ויוצרת ניתוק מהעולם החיצון. השימוש הגדול ביותר בבינה מלאכותית גנרטיבית היום הוא בינה מלאכותית כחברה, אפילו כמלווה- לא יצירתיות או פרודוקטיביות. שימו לב לכך שאנשים מתחילים יותר מדי להאניש את הטכנולוגיה ולחפש אותה עצמה כחברה שמפצה על הבדידות שלנו.
הסיגנל השלישי מתמקד בשוק העבודה המתפרק. החברות הגדולות כבר מודיעות שהן תפטרנה עובדים ויחליפו אותם בבינה מלאכותית. זה לא רק איבוד מקומות עבודה, זה איבוד של הערכה עצמית ותחושת השייכות שמגיעה מעבודה משמעותית.
עם זאת, המחקר מציג שלושה מודלים של חברות שכבר מבינות איך לנצח את המשבר הזה. פטגוניה שעברה מחברה שמוכרת בגדים לחברה שמגנה על כדור הארץ ועל צרכי הבסיס של האנשים. אלדי שהבינה שהיא צריכה להציע מחירים נמוכים ככל הניתן כדי לענות על צרכי הביטחון הכלכלי של הלקוחות. אלו ועוד דוגמאות שמוצגות במחקר מראות שמותגים יכולים לקחת תפקיד שונה, הרבה יותר משמעותי, הרבה יותר מלא עם אימפקט.
המסר המרכזי הוא שהחברות שינצחו ב-2030 הן אלה שיבינו שהן לא יכולות יותר רק לחפש להגדיל רווחים או ליצור סביבות צרכניות. החברות צריכות להפוך לתשתית שתומכת בצרכים הבסיסיים של אנשים – ביטחון, שייכות, הערכה עצמית ומשמעות.
זה משהו שמחייב אותנו לחשוב מחדש על כל מה שאנחנו עושים. איך אנחנו בונים מותגים, כיצד אנחנו מפתחים מוצרים, איך אנחנו מתקשרים עם לקוחות. הפוקס שלנו צריך לעבור מיצירת רצון לפתרון בעיות אמיתיות, מפרסום למשמעות, ממכירה לתמיכה.
העתיד לא יהיה רק על טכנולוגיה יותר מתקדמת או חדשנות יותר חכמה. הוא יהיה על יכולת להיות שם עבור האנושות, עבור לקוחות, עבור אנשים בצורה אמיתית ומשמעותית, בזמן שהעולם סביבם משתנה בצורה דרמטית. החברות שיבינו את זה קודם, הן אלה שתנצחנה.
מי שישתתף בסשנים שלי של תוכניות עבודה, בין אם הסשנים הפרטיים או סשן לימוד און ליין יקבל גישה לתובנות נוספות משמעותיות מהמחקר- וגישה למחקר כולו.
מוצרים שלי שכדאי לכם להכיר:
קורסים מקצועיים עם כלי GAI.
מפגש 1:1 ליעוץ על בינה מלאכותית גנרטיבית// מפגשי יעוץ לחדשנות באמצעות דיגיטל וטכנולוגיות.
