לפני יומיים- העברתי הרצאה במסגרת קהילת נשים- דיגיטליות בעסקים, נושא ההרצאה היה על-סטוריטלינג, וכיצד נכון לעבוד בתפיסה של מספרי הסיפורים.
כשביקשו ממני להעביר את המצגת הזו, על סטוריטלינג ומה זה אומר- חשבתי עם עצמי על כך שכל החיים שלי אני מספרת סיפורים, ונראה לי כבר כל כך טבעי שמבחינתי הרעיון קרוב לחמצן, אוויר לנשימה- ונפלה לי תובנה נוספת, שזו הדרך האמיתית שלנו לשנות דברים כי רק באמצעות תקשורת מצליחים להעביר עמדות, מידע, השראה, להשפיע ולגרום לאנשים לרצות להיות מעורבבים ולקחת חלק. סיפור, זה כלי.
חשבתי על כך שאנחנו חיים בתקופה, שבה יש סוג של debate בין הנמלה אל הפיל – מה חשוב ? הסיפורים הגדולים שקורים במציאות שלנו ? או שאולי בכלל מה שחשוב הוא הסיפורים הקטנים והיומיומיים כי הם אלו שמאפיינים את החיים עצמם ?
קורה פחות שיש לנו סיפורים גדולים מהחיים כמו נטע ברזילי, ויותר בחיים סיפורים כמו הסיפור הזה שלי פוגשת בצב בזמן רכיבה על אופניים בסופ”ש.
בגלל שרציתי שההרצאה תהיה עם סוג של מתודלוגיה, תשתית עבודה שתאפשר לקחת טיפים ולעשות להם הטמעה לעבודה היומיומית- החלטתי להמציא 14 חוקים, או אולי המלצות- של הדברים החשובים בסטוריטלינג.
המלצה ראשונה, פרסונליזציה.
חברות מחקר, מדברות על כך שתקשורת פרסונאלית מעלה נאמנות- ומורידה אופט אאוט. תקשורת פרסונאלית מפחיתה אי נאמנות ב-45 אחוז, וההערכות הן שעד- 2020 חמישים אחוז מכל האינטראקציות בין מותגים ואנשים תהיינה פרסונאליות. BCG מדברים על כך שחוויה פרסונאלית מעלה את המכירות בין- 6-10 אחוז, פי שלוש צמיחה מכל קמעונאי שלא עובד בפרסונליזציה- והנה אנחנו רואים יותר ויותר מותגים שנכנסים ברצינות לדומיין הזה, ומשקיעים בו בצורה עמוקה.
האמת היא שמוזר שהייתי צריכה לנסוע– 9000 קילומטר מכאן בשביל לשמוע משרה ג׳סיקה פרקר אומרת את הדבר הנכון ביותר והמדויק ביותר, אבל גם הברור- מעצם העובדה שיש עסקים מבוססי אדם, של איש בפרונט- זה הופך את הכל לפרסונאלי, וכפי שאמרתי מדובר ב-Holy Grail של המותגים היום לנסות ולייצר חוויה פרסונאלית. הסיפור, ברגע שהוא הופך להיות לאישי- לאנושי האימפקט שלו הרבה יותר חזק וגם אנשים מאמינים יותר… תיכף נראה גם כמה.
המלצה שנייה, אותנטיות.
לאנשים, יש כיום בולשיט דיטקטור ואם אתם לא אותנטיים הם יעלו עליכם מיד- לכן, חשוב להסתכל ולבחון במרחב מה קורה ? כיצד נראת השיחה הנייטיבית ואיך אנשים בונים סביבם שבטים. דוגמא מקסימה היא בקהילה אבא פגום שמדברת על הפער של העידן הנוכחי בהבנת התפקיד המשתנה של האב בבית. אבל אותנטיות מחייבת להגיד את האמת- לשקף את הרגעים הקשים כמו מה שרואים בתמונה הזו שצירפתי- האב שאומר יצרתי מפלצת.
חברת המחקר אדלמן- מוציאה פעם בשנה, בשמונה השנים האחרונות ברומטר של אמון של הציבור בערך בהכל, וזה מראה כמה אנשים לא מאמינים לכלום : לתקשורת, למותגים, לפוליטיקה, למדינות וכולי… אם לא נדע להכניס את מימד האותנטיות לסיפורים נגזר עלינו לא להיות מחוברים לחברה, לגולשים ולמה שהם מצפים.
באותו מחקר דובר על הנושא שכיום, הגבולות מטשטשים- וכבר אין ממש בהירות לגבי התפקיד של כל אחד במערכה- זה גורם לכך שאנשים יכולים לעשות יותר מפעם יש דמוקרטיזציה ליכולות שלנו ולחשיפה. ובגלל שאנשים סומכים יותר על אנשים פרטיים הם יכולים לנצל זאת בחוכמה ולקבל במה איכותית חדשה.
תראו למשל את הדוגמא של עמית סגל, שמככב בחברת החדשות- אבל לצד זאת בונה לעצמו במות משלו, והרבה פעמים אני אאמין יותר לו מאשר למדיה בגלל שזה מרגיש לי אנושי ופרסונאלי.
המלצה שלישית- נרטיב.
נרטיב, הינה פרשנות לסיפור– הדרך ונקודת המבט ממנה אנחנו מייצרים סטוריטלינג, אנחנו חייבים להחזיק אחד כזה משלנו על מנת שנוכל להיות מבודלים בין מיליוני הסיפורים שנמצאים שם במרחב. דוגמא טובה הינה האינסטגרם הזה שמחליט לדבר על אוכל, אבל בשביל שיוכל לבלוט בפיד בין כל שאר תמונות הקולינריה השונות הוא מציג ומגיש את המזון בצורה שונה, אחרת.
המלצה רביעית, טבעי. החוזק, בדרך שבה אנחנו נוגעים באנשים חייב לבוא ממקומות אמיתיים, טבעיים לנו- כי כמו שאמרתי מקודם לכולנו יש בולשיט דיטקטור ומה שהוא אנושי וקשור לאמת תמיד יקבל נקודת זכות גבוהות יותר בסטוריטלינג שלכם.
אני עוקבת אחרי הערוץ הזה באינסטגרם כבר המון שנים, מדובר בשתי צעירות- אחת מישראל ואחת אמריקאית שיצרו ביחד את הקסם הפשוט הזה, הן מציגות בכל תמונה כיצד אפשר לשזור צמות- אבל בתוך הסיפור העדין הזה יש הרבה יותר מצמה, שכן זה מראה על הטבעיות של השיער- הדרך שניתן לעצב אותו ואיך זה יכול במשך תקופה ארוכה להוות משהו מתמשך שממגנט את העיניים של המדפדפים בפיד ! היכולת להיות טבעיים ולחבר את האנושיות הזו לאנשים אחרים.
המלצה חמישית- מעורבבות.
אולי הדוגמא המעניינת ביותר שאני ראיתי של מעורבבות, היא זו של דנה איבגי שרצתה להשיק את התקליט הראשון שלה מבלי להיות תלויה במפיקים ובערוצים המסורתיים הנשכניים המוכרים. אז, היא החליטה לפתוח עמוד מימון המונים ולבקש מאנשים לעזור לה להפיק את התקליט.
מה שהיא גילתה תוך כדי תנועה שמדובר בהרבה יותר מלממן את התקליט, המעורבות של האנשים בסיפור שלה ובשירים גרמה לכך שהיא השביחה את התוצרים שלה ויצרה קהילה של אנשים שרוצה לגעת בה, והיא רצתה לגעת ולקחת מהם. אין דבר עוצמתי ביותר בעיני ממוצר ומיצירה שמחובר לקהילה ונוצר איתה ועבורה.
המלצה שישית- דבקות למטרה.
יש “סוטים” בעולם הזה של עקשנות– ובמקום שאני אדבר על “סטיות” שלי (ויש לי) אני רוצה להכיר את העמוד הזה באינסטגרם שבכל יום כבר שנים על גבי שנים משקף זוג שמכין ארוחת בוקר אחד לשני ומעלה בכל יום תמונה של הארוחה המשותפת, מאחורי הפרופיל יש עסק של מכירת תה מיוחד…יש משהו סופר משמעותי בדבקות למטרה, ביצירת נרטיב מתמשך שאנשים יודעים שיקבלו דרכו “מנה” מיוחדת וקבועה של מידע, כל המתמידים תמיד זוכים בסופו של דבר לקטוף את הזרעים ששתלו.
המלצה שביעית-פאן.
אי אפשר להחזיק פרופיל עסקי ולשכוח שהחיים שלנו מתומהלים גם בדברים שהם כייפים, כולנו אבל כולנו רוצים להנות מהחיים ולכן- אנחנו חייבים למצוא דרך לשקף את זה בפידים השונים שאנחנו יוצרים בסושייל מדיה גם כי זו האמת, גם כי זה כייף להנות וגם כי כך אנשים ירגישו אלינו יותר מחוברים וייצרו כלפינו רגשות ומעורבות.
המלצה שמינית און ליין, אוף ליין. אנחנו חיים הרבה יותר באוף ליין מבאון ליין- למרות שלא מעט פעמים רואים את התמונה הבאה…
אנשים בסלולר, בזמן שהם בחיים האמיתיים.
אני גיליתי, שסיפור טוב- היכולת לייצר דבק מול אנשים קשורה בהכרח בחיבור בין האון ליין והאוף ליין- קהילה יכולה להתקיים במרחב הקיברנטי אבל הורדתה אל האוף ליין מייצר כוח רב וחיבוריות שגורם לאנשים לרצות עוד לשמוע ולהיות מחוברים לסיפור. ויותר מכך, בעיני המפגש הפיזי גורם לכך שהסיפור מקבל גוונים חדשים ושונים באמצעות האנשים שלוקחים חלק מהסטוריטלינג ועוזרים לעצב אותו הלכה למעשה.
המלצה תשיעית- זמן אמת.
ממש כמו שהתחלתי את הסיפור של המצגת הזו, ישנו debate בין הסיפורים של הפיל והנמלה- אבל גם יש דיבייט בין הסיפור של ה-וואו והסטורי של ה-Now, ושוב- ממש כמו הטיעון של הנמלה אנחנו חיים הרבה יותר בעכשיו, בזמן אמת מבכל זמן אחר. לכן יש חשיבות רבה לחבר את הדברים שאתם כותבים ואת הסיפורים שלכם למה שקורה בעולם האמיתי בזמני אמת זה מייצר מחוברות, ראליות ואינטגרציה לדופק של החיים.
אם נקפוץ לביקור בסין, וכדאי שנעשה זאת, כי כך נגלה איך נראה העתיד שלנו שכן סין הרבה יותר מתקדמת מהמערב- נראה שהסינים מצלמים הכל בלייב סטרימינג, הסיפור שלהם מסופר כל הזמן. יש ביבשת הזו מיליארד ארבע מאות אנשים, ומתוכם כמעט- 300 מיליון הם Millennials שמצלמים כל מה שהם עושים !
למשל יש להם טרנד שקוראים לו- Live Stream Dinner הם מצלמים את עצמם אוכלים ארוחת ערב, גם אם לבד. וטרנד נוסף, של חקלאים שמצלמים את עצמם בפלטפורמות איקומרס שמאפשרות גם שידורים בלייב- אשר מצלמים את העיבוד של האדמה, שתילה, טיפוח וקטיף של התוצרת ואנשים מכל סין צופים בכך ובסוף אף רוכשים את הסחורה ישירות מהחלקאי. לזה קוראים שבירות גבולות והמצאתם מחדש !
בשנה שעברה, במיניסוטה– עלה על בניין של משרדים במהלך היום ראקון- וכל התקשורת הייתה מופנית אליו, כולם הסיטו את העין ממה שקורה במגרש המשחקים של דונלד טראמפ והתעסקו במה שקורה עם הראקון הזה, במהלך 24 שעות עד שהצליחו לפתות אותו לגג שיקבל אוכל, ויתפסו אותו על מנת לשחרר אותו באחד מהגנים המפוקחים לחיות- העיניים של התקשורת היו מופנות אליו. זה אמור להגיד לכם משהו חשוב- שכשאתם מחוברים למה שקורה בזמן אמת, מספיק שתחברו את הסיפור שלכם לסיפור הזה ותהיו רלוונטים וכמובן- חייב להיות מתוך ההקשר האמיתי והחכם.
ניתן לראות דוגמא מדהימה לכך, בקהילה הזו שקוראים לה “אמא מדברת עכשיו” ובה שתי בחורות שמנהלות את הקהילה מדברות על כל הדברים הקטנים והיומיומיים שמפריעים, מעסיקים ומנהלים אימהות צעירות- והן מצליחות לקחת נושאים הכי הכי משעממים ויומיומיים ולהזריק בהם הומור, בידור וחיבוריות עצומה. אם למשל תקחו את סיפור העגלות, הן מדברות על כך שהן מוצאות את עצמן “ממזמזות” את העגלות השונות- עד שהעגלה לא רוצה להיות בציבור ולהחשף כי היא “עברה התעללות מינית”. הכל מתומהל ומתובל בהמון הומור- אבל גם אותנטיות ואנושיות של כל הדברים הקטנים והחשובים באמת שמעסקים אותנו ב-זמן אמת.
המלצה עשירית- ארגז חול. אני מאמינה- שאנחנו הרבה פחות יודעים מיודעים- ולכן, חשוב כל הזמן לנסות ! לא כל הסיפורים עובדים ולא כל מה שאנחנו משתפים מרגש באותה מידה ואם לא ננסה לא נדע.
ודווקא מתאים לי לתת דוגמא מעולם האוף ליין במקרה הזה, אימא שלי גרה בקיבוץ מיוחד בדרום שקוראים לו נאות סמדר, וכשהקיבוץ התחיל תמיד היו אמורים להם מה אפשר לשתול ולנטוע בדרום ומה לא. אנשי הקיבוץ החליט להתעלם מהדברים הללו ולנסות לשתול את הכל- ואז, הם גילו להפתעתם שגם תותים גדלים בדרום היבש והצחיח, ומלא מלא פירות שמייצרים את התוצרת שלהם ומהווים את האוכל היומיומי. לכן, שווה לנסות ולא להיות תקועים בקבעונות כי העולם האקספרמנטאנלי יכול ממש להפתיע.
המלצה אחת עשרה להיות מחוברים לטרנד.
קצת כמו שהמלצתי לכם להיות מחוברים לזמן אמת, חשוב גם להיות מעורים ולהבין את הטרנד– מגמות, גם אם עמוקות וגם אם גחמות חולפות מהוות את הדופק של מה שקורה בחיים שלנו- החיבור שלנו אל הטרנד מבטיח את הרלוונטיות של הסיפור שלנו ואנחנו צריכים לחפש אותו בעולמות התוכן שלנו זה גם יעזור לנו מאוד להיות מעודכנים. אם למשל מדברים על הרמקולים המחוברים אלקסה או גוגל הום- והולכים ליוטיוב מגלים שהרבה מהסרטונים שעולים מראים אנשים שיש להם אלקסה ומשתעשים איתה יחד עם החתול שלהם- שני טרנדים חזקים שמהווים כוח של סיפור ושיח.
המלצה שניים עשר- קהילות.
קהילות, מהוות כיום ציר מרכזי בחיים שלנו– אמר את זה יפה סת’ גודין הוגה דיעות נהדר בעולם שלי שאנחנו כולנו שבטים שבטים, קהילות קהילות- והסיפורים שאנחנו מייצרים מצליחים להתלבות באמצעות הקהילה. דוגמא טובה לכך הינה קהילה אחריה אני עוקבת שקוראים לה “עליית המכונות” והיא עוסקת בכל מה שקשור בעולם החדש, רובטיקה, טכנלוגיה חדשנות- עם דגש על הדברים שכבר קורים כיום ולא יקרו בהכרח מחר.
אפילו פייסבוק זיהו את המגמה הזו והבינו שמנהלי קהילות טובים כמו מתי שמנהל את קהילת “עליית המכונות” הופכים לפאבלישר לסוג של מדיה והם חושבים כיצד אפשר לתגמל את אותם מנועי השפעה וממש לממן את הפעילות שלהם. קהילה היא ערבוב של כל הדברים שציינתי בפניכם ממוקדם : מחוברות, אותנטיות, זמן אמת, ועוד- ואין ספק שהיא כלי ביד היוצר לדרך שבה מספרי סיפורים עובדים.
תראו למשל את הקהילה הזו שקוראים לה-Etsy, פלטפורמת איקומרס גדולה שמפגישה בין יוצרים ואמנים עם קהל היעד הנכון- זה הרבה יותר מאתר איקומרס שכן האנשים שנמנים בו נקראים “חברים”, ויש בו חלוקה בין המוכרים והקונים- אבל הם כולם מתערבבים בסיפור היצירה, והרבה מאוד פעמים לוקחים באטסי את הפעילות לאוף ליין ומפגישים בין האנשים מה שגורם להעצמה של הסיפורים הקטנים והאמנים השונים יחד עם קהל היעד שמתעניין בהם.
המלצה שלוש עשרה- להיות מייקרים.
בשביל שתוכלו להעצים את היכולת שלכם להיות מספרי סיפורים טובים, אתם חייבים להפוך ולהיות מייקרים- וזה אומר שאתם צריכים להתרגל להשתמש בכל הטוב הזה שקיים במרחב הדיגיטלי ומאפשר לכם כל כך הרבה אפשרויות שלא היו קיימות בעבר. למשל הסיפור הזה, של סמדר שמעצבת את התיקים האלו- והיא לומדת לעבוד באון ליין במכירות באטסי, להתחבר לארנקים דיגיטלים כדי שתוכל למכור בירידים ועוד. העוצמה של הסיפור שלה והיכולת שלה להתחבר לאנשים קשורה באופן טבעי בעובדה שהיא לא תקועה בקבעונות ומוכנה להתנסות בכל מיני כלים שמעצימים את הסיפור שלה ואת היכולת שלה לגעת באנשים.
ויש כל כך הרבה מה למנף היום און ליין- כמו שאמרתי, המון כלים חינמיים שמאפשרים לכם גישה והופכים את מציאות המייקר לכל כך נוחה ואיכותית כמו גם עמוקה.
וההמלצה האחרונה, לגוון– אם אתם מחזיקים ערוצים שונים כמו אינסטגרם, יוטיוב, פייסבוק- אל תספרו את אותו סיפור בכל אחד מהם כי זה יוצר רפטציה לא נעימה ויש משהו בערוץ שגם משנה את מהות הסיפור ואת הדרך שבה אתם מגישים אותו.
למשל הערוץ שלי באינסטגרם, הוא הרבה יותר אישי- מדבר הרבה פחות על הצד המקצועי ומחבר אנשים אלי באופן אחר ביכולת שלהם להציץ על הדברים שעושים לי כייף ונעימים לי ובלהכיר את הצד היותר אישי משפחתי שלי.
אז, אם אתם גוף גדול שרוצה לבנות את הסטוריטלינג שלו- ומחפשים מישהו שיעזור לכם להבין את הדברים ולבנות אסטרטגיה חכמה, אני מזמינה אתכם לפנות אלי ולדבר איתי על הנושא.
היתה הרצאה מצויינת. מארגנת את הראש. תודה