One Day in New York

בניתי סרט מונפש שלם על יום אחד בניו יורק. 26 שוטים, שלוש דקות, דמות אחת שעוברת את כל היום מהמעבורת של השחר ועד הזיקוקים של חצות. בלי צוות, בלי צילומים, בלי אולפן.

בניתי כאן כלי עבודה שלם, כל הפרומפטים וכל השלבים לפי הסדר, כדי שתוכלו לייצר סרט כזה בעצמכם.

הפוסט הוא פירוק של התהליך. התוצר עצמו יושב כאן למטה, בתוך הפוסט. תלחצו עליו ותנסו אותו לפני שאתם ממשיכים לקרוא, זה ייקח שלוש דקות, וזה מה שמוסבר פה בחלקים השונים.

לוחצים על קשת היום שבתחתית כדי לקפוץ לכל שעה. הסרט רץ עם קול.לפתיחה במסך מלא
26שוטים, כל אחד נוצר בנפרד
8שניות לשוט
3:15אורך הסרט המוגמר
1חוק שהחליט הכל

תהליך העבודה:

בריףבריףיום אחד בניו יורק
Claude CodeClaude Codeכותב את הפרומפט
Google FlowGoogle Flowמייצר את השוט
Claude CodeClaude Codeתופר, מקליט, בונה
האתרהאתריום שאפשר לנווט בו
06:40היום נבנה שוט אחרי שוט, והאור תמיד ממשיך קדימה23:50

הלולאה שבין Claude Code ל-Flow מהווה את עיקר העבודה.

חלק ראשון

החוק נכתב לפני השוט הראשון

הטעות הכי נפוצה בעבודה עם כלי וידאו היא לפתוח אותם ולהתחיל לייצר. אנחנו מקבלים ערימה של קליפים יפים שלא מתחברים לכלום, ואז מנסים לערוך מתוכה סרט. זה לא עובד, כי לא היה שום דבר שהקליפים היו אמורים לשרת.

לכן לפני שנוצר כאן שוט אחד, נכתב משפט אחד:

החוק

השעון בסרט רץ רק קדימה. אחרי שוט של צהריים לא יכול לבוא שוט של בוקר, גם אם הוא יצא יפה יותר.

המשפט הזה נראה קטן, והוא זה שהחליט הכל. הוא קבע את הסדר של עשרים וששת השוטים, הוא קבע איזה שוט בכלל נכנס ואיזה נפסל, והוא קבע מתי הסרט נגמר. כשהאור מגיע לזיקוקים אין לאן להתקדם, אז שם זה נגמר.

06:40. המעבורת. אור חם ונמוך, צללים ארוכים.

23:50. הגג. אותו יום, שתים עשרה שעות אחר כך.

זה ההבדל בין בריף שמתאר מה אנחנו רוצים לבין חוק שיודע להגיד לא. בריף אומר “סרט על יום בניו יורק”, וכל שוט עומד בו. החוק פוסל חצי מהחומר בלי לשאול אף אחד.

חלק שני

הדמות היא הנכס, לא השוט

הניסיון הראשון היה הגיוני לגמרי: לתאר את הדמות בכל פרומפט מחדש. אישה צעירה, מעיל גשם צהוב, צעיף אדום. התוצאה הייתה עשרים ושישה שוטים של עשרים ושש נשים שונות. שיער אחר, מעיל אחר, פנים אחרות. ניסיון שני, לקרוא לה בשם בתוך הפרומפט, נתן בדיוק אותה תוצאה. הכלי לא מכיר אף אחת בשם.

צריך לבנות בחוכמה פעם אחת דמות מקור, ולצרף את הדמות עצמה לכל פרומפט. לצרף אותה, במקום לתאר אותה.

ויש כאן תנאי אחד שעלה לי שעות: תמונת המקור חייבת להיות הדמות לבדה על רקע אפור חלק, בלי שום דבר מאחוריה. הניסיון הראשון יצר אותה עומדת ברחוב מרוצף עם חנויות ועוברי אורח ברקע, ומאז הרחוב הזה נגרר לתוך כל שוט שהשתמש בה. מקור גרוע מזהם את כל מה שבא אחריו.

הפרומפט לדמות המקור

תיצור דמות של אישה צעירה בת עשרים ושתיים, דמות מסרט אנימציה תלת ממדי בסגנון Pixar, ריאליזם מסוגנן ואמין, עיניים חומות רגועות, חיוך קטן ולא סימטרי, נמשים קלים, שיער חום כהה וגלי שנופל קצת מתחת לכתפיים, תאורת סטודיו רכה ואחידה. חשוב: היא לבדה על רקע אפור חלק וחסר פרטים. בלי רקע, בלי נוף, בלי בניינים, בלי רחוב, בלי אנשים נוספים, בלי שום דבר מאחוריה. אחרי שהדמות מאושרת, תיצור ממנה גוף מלא: עומדת רגועה מול המצלמה, מעיל גשם צהוב פתוח מעל סוודר כחול, צעיף אדום סרוג, ג׳ינס כהה, מגפיים חומים שחוקים, תיק עור על הכתף. אותו רקע אפור חלק בדיוק.

שוט 15. וושינגטון סקוור, צהריים.

שוט 23. אותן פנים, אותו מעיל, תשע שעות אחרי.

שני השוטים האלה נוצרו בנפרד, בהפרש של כמה שעות עבודה, ואין ביניהם שום קשר טכני חוץ מהדמות המצורפת. זה הנכס. השוטים הם חד פעמיים, הדמות נשארת ומשרתת כל פרויקט שיבוא.

חלק שלישי

שוט אחד הוא ארבעה משפטים

כל אחד מעשרים וששת השוטים נכתב באותו מבנה, כי כשהמבנה קבוע אפשר לראות מיד איזה חלק נשבר כשהשוט יוצא לא טוב.

1. השפה, קבועה בכל שוטמשפט אחד שחוזר מילה במילה בכל עשרים וששת הפרומפטים. זה מה ששומר על אותו עולם ויזואלי לאורך כל הסרט.
2. מה היא עושהפעולה אחת בלבד. יושבת על ספסל ומחזיקה כוס. לא יושבת, קמה ומסתכלת.
3. מה יש מסביבהרקע ומה שקורה בו. נוסעים קוראים עיתון, קו הרקיע חולף בחלונות.
4. מה המצלמה עושההחלק שרוב האנשים מדלגים עליו, והוא זה שהופך תמונה לשוט. דחיפה איטית פנימה, הטיה למעלה, גלישה קדימה.

המצלמה מטפסת. בפרומפט כתוב “המצלמה מוטה לאט כלפי מעלה לאורך הבניינים”.
תבנית הפרומפט לשוט

[הדמות מצורפת] + בסגנון סרט אנימציה תלת ממדי מודרני, ריאליזם מסוגנן, תאורה קולנועית, צבע עשיר, רמת פירוט גבוהה. היא עומדת בפינת רחוב עם הראש מוטה אחורה וצופה במטוס חוצה את פס השמיים הכחול שבין המגדלים, עוברי אורח זורמים סביבה, והמצלמה מוטה לאט כלפי מעלה לאורך הבניינים.
חלק רביעי

שני שערים, וזה כל הסיפור

כאן נמצא החלק שרלוונטי הרבה מעבר לסרטים. כשמריצים תהליך אוטומטי של עשרות צעדים, הכישלון כמעט אף פעם לא נראה ככישלון. הוא נראה כמו הצלחה. הכלי מדווח שהכל בוצע, והתוצאה שגויה.

שתי דוגמאות אמיתיות מהעבודה הזאת. הראשונה: הסקריפט בדק אם הדמות מצורפת בכך שחיפש תמונה שלה איפשהו בתחתית המסך, ומצא אותה בגלריית התוצאות הקודמות. הוא דיווח בשמחה שהדמות מצורפת, בזמן שתיבת הפרומפט הייתה ריקה. התוצאה: עשרים שוטים של עשרים נשים שונות, שנשרפו בלי שאף אחד שם לב. השנייה: אחרי כל הוספה של קליפ לטיימליין לא הייתה שום בדיקה שהוא באמת נכנס, אז ניסיון חוזר הוסיף שוב את הכל, וסרט של עשרים קליפים הפך לשלושים ושלושה.

התיקון בשני המקרים היה אותו תיקון, והוא התרשים הזה:

שני השערים, מקרוב.כל אחד מהם יושב באמצע התהליך ועוצר אותו בזמן אמת, עוד לפני הסוף
שער א׳, לפני כל שוטהדמות באמת מצורפת לפרומפט הזה?הבדיקה שעובדת: לחפש את הדמות רק בתוך תיבת הפרומפט עצמה, ולא בשום מקום אחר במסך.
שער ב׳, אחרי כל הוספההקליפ באמת נכנס לטיימליין?הבדיקה שעובדת: לקרוא את האורך הכולל של הטיימליין לפני ואחרי, ולהמשיך רק אם הוא גדל.
שימו לב מה משותף לשתי הבדיקות: שתיהן שואלות על מספר או על מיקום מדויק, ולא על הודעה שאומרת שהכל בוצע. זה ההבדל היחיד בין תהליך אוטומטי שאפשר לסמוך עליו לבין תהליך שמייצר חומר פגום בשקט.

שוט 10. כל שוט נשלח לבד, אחרי שהשער אישר. זה איטי יותר, וזה מה שהציל את הפרויקט.
מה לוקחים מזה

כל צעד אוטומטי בתהליך שלנו צריך בדיקה זולה שהוא באמת קרה: מספר שהשתנה. מספר הקליפים גדל, האורך הכולל עלה, השורה נוספה לקובץ. זה נכון לסרט, וזה נכון בדיוק באותה מידה לכל תהליך עבודה שאנחנו מאוטמטים בארגון.
חלק חמישי

התפר הוא מה שהופך קליפים לסרט

עשרים ושישה קליפים אחד אחרי השני הם עדיין מצגת. ההבדל נמצא בתפירת השניות שבין שוט לשוט, והוא לא אוטומטי.

והפרט שעושה את ההבדל הכי גדול הוא דווקא בקול. הקול של השוט הבא מתחיל שבע עשיריות שנייה לפני שהתמונה מתחלפת. אנחנו שומעים את הרכבת לפני שאנחנו רואים אותה. המוח כבר נמצא שם, והחיתוך מרגיש כמו המשך של אותו מסע ולא כמו דף שהתהפך.

צניחה דרך אור. המעבר משחר ליום, בשנייה 53 של הסרט.

מעבר רך. המעבר מיום ללילה, בשנייה 149.
הפרומפט לעריכה

בתיקייה הזאת יש קליפים ממוספרים לפי סדר הסיפור. תחבר אותם לסרט אחד. לכל חיבור תבחר בנפרד אחת משלוש אפשרויות ותסביר לי למה בחרת בה: חיתוך חד כשהמקום משתנה בחדות, מעבר רך של חצי שנייה כשהרגע ממשיך, או צניחה דרך לבן כשהשעה ביום מתחלפת. בכל חיבור תקדים את הקול של הקליפ הבא בשבע עשיריות שנייה לפני התמונה. בסוף תחזיר לי טבלה עם כל החיבורים, איזה סוג בחרת ובאיזו שנייה הוא נמצא.
חלק שישי

הסרט לא מסתיים בקובץ

אפשר היה לעצור בקובץ וידאו ולהעלות אותו לרשתות. במקום זה הסרט קיבל בית משלו, וזה מה שרץ למעלה בתוך הפוסט. ההבדל הוא בשימוש.

בתחתית המסך יש קשת שמייצגת את היום, עם סימן קטן לכל אחד מ-26 השוטים. השמש נעה על הקשת בזמן אמת, והצבע שלה משתנה: ענבר בשחר, לבן בצהריים, קר בלילה. אפשר ללחוץ על כל סימן ולקפוץ ישר לשעה הזאת. בשלושת הרגעים שבהם האור מתחלף, השעה מכריזה על עצמה על המסך.

צופה שרואה את זה מקבל יותר מ-3 דקות של וידאו, הוא מקבל יום שאפשר לנווט בתוכו. זה ההבדל בין נכס שמסתיים בצפייה אחת לבין נכס שאנשים חוזרים אליו, וזה הבדל שרלוונטי לכל מצגת, קמפיין או תוכן שאנחנו מוציאים.

הפרומפט לאתר

תבנה דף אחד שעומד בעצמו ומנגן את הסרט על מלוא המסך. בתחתית תצייר קשת רדודה שמייצגת את היום, עם סימן לכל שוט לפי השנייה שבה הוא מתחיל, ועיגול אור שנע על הקשת בהתאם לזמן הנגינה ומשנה צבע מענבר בשחר ללבן בצהריים ולקר בלילה. לחיצה על סימן קופצת לשוט. בשלושת הרגעים שבהם השעה מתחלפת תציג את שם השעה גדול על המסך לשנייה וחצי. כשהסרט נגמר תפרוש מסך סיום עם כל השוטים כתמונות קטנות, לחיצה על אחת מהן מחזירה לאותו רגע. הכל בקובץ אחד, בלי ספריות חיצוניות.
בשורה התחתונה

הכלים שמייצרים וידאו הם החלק הקל. מה שעשה את ההבדל הוא חוק אחד שנכתב לפני הייצור ופסל חומר, נכס אחד שחוזר בכל שוט במקום תיאור שמשתנה בכל פעם, ושני שערים שעוצרים את התהליך ברגע שמשהו לא קרה באמת. שלושתם רלוונטיים הרבה מעבר לאנימציה, לאיך שאנחנו בונים כל תהליך עבודה שהכלים האלה נכנסים אליו.

וכל מה שתיארתי כאן, הפרומפטים, השערים והתהליך כולו, הוא כלי עבודה ומדריך שפתוח לפניכם למעלה. תיקחו אותו, תפעילו אותו על הרעיון שלכם, ותייצרו סרט כזה בעצמכם.

זהר אוריין

רוצים את זה אצלכם בארגון?

נכנסים עם אתגר אמיתי, יוצאים עם תהליכים שכבר רצים

הרצאה
שעה וחצי על יצירתיות בעבודה עם הכלים. איך מגיעים לרעיונות שלא נראים כמו של כולם, ומה משתנה כשהכלי נכנס לשלב החשיבה ולא רק לשלב הביצוע.

לעמוד ההרצאות

סדנא מעשית
יום עבודה שבו בונים יחד מכונת רעיונות. בריף נכנס, כיוונים יוצאים, ואתם יוצאים עם מכונה שרצה אצלכם ועם תהליך שאפשר להפעיל שוב על כל אתגר.

לעמוד הסדנאות

urianzohar

חוקרת עצמאית של שינוי, טרנספורמציה וחדשנות. עובדת עם ארגונים על אתגרים עסקיים, חדשנות והכלים החדשים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *