לפעמים, כשמישהו הופך מידע להומור- זה הזמן להקשיב ולבדוק למה למעשה בכלל צוחקים על משהו והאם מעבר להשתטות ישנם מסרים אמיתיים ? אני רוצה להתעכב אתכם על סדרת סרטונים שמצאתי ברשת ש”יורדת” על עולם השיווק החדש- ועל הרעיון של שיווק זמן אמת, ביג דטה וטירגוט. ולצד ההמלצה שכדאי לכם להחשף לסרטונים הללו, אנסה לנתח את המסרים החבויים והגלויים בסרטים על מנת שנצא עם תובנות אמיתיות. הסדרה של הסרטונים מציגה בהומור רב ובליגלוג את הסטאטוס של עולם הReal-Time Advertising.
הפיקה את הסרטונים הללו סוכנות בטורנטו– john st. והסדרה נקראת : Reactvertising™: ארבעה סרטונים, שמלגלגים בציניות על הגישה של עולם הפרסום לשַׁוֵוק בכל מחיר. אעבור אתכם על כל סרטון ואנסה לשרטט לכם את עיקרי משנתי לגבי המסרים הציניים ומשמעותם הסמויה, על מנת שישמשו לכם ככלי מעצב החלטות.
הסרט הפותח מדבר על המודל החדש של פרסום בזמן אמת– על הנסיון להדביק את הקצב המהיר שמאלץ אותנו להגיב בזמן אמת. טוב ויפה, אבל- אולי אנחנו לוקחים את האמירה רחוק מדי ? האם בכל תנועה בשטח המותג צריך להתערבב ? והאם צעד כזה באמת מייצר סיפור חכם ? כאן העוקצנות באה להדגיש את הצורך להציב גבולות לרעיון, לבדוק באם ההשקעה נעשית במידה ולזכור שכל צעד חייב בסופו של דבר לשמור על הזיקה לסיפור של המותג- עם חיבור עסקי אמיתי. אין צורך לספק סיפורים שיוצרים הייפ גדול רק בגלל שהם מחוברים לדינמיקה של המציאות אם אין בהם ערך מוסף למותג, ובעצם נדרשת חשיבה כנה מאחורי הדברים שנעשים.
השימוש בטכנולוגיות חייב להיות מאופק ותורם ולא רודף גימיקים שמתסיסים שיחה חלולה- ויוצרים את הרושם המדומה שהמותג שלנו מעניין וקשור למה שקורה. בקיצור, בפעם הבאה שמשרד הפרסום שלכם מציע לכם להפיץ רעיון מגניב שיטוס ברשת, תשקלו לרגע האם זה בכלל קשור למטרות העסקיות שלכם ? האם זה תומך בהגדלת המוניטין של המותג ? והאם זה ישפיע בפועל על שורת המכירה.
הסרטון השלישי מדבר על פוש נוטיפיקישן וביג דטה, על הכניסה לפרטיות ועל עומס המידע שגורם לדברים שאינם בהכרח טובים. אין ספק שפוש נוטיפיקישן ודטה על לקוחות הם הזדמנות מדהימה לתקשר באופן איכותי יותר. בעינַי פוש נוטיפיקישן הוא כלי, מצד התועלת שבו כיוטיליטי שעוזר לנו לזכור את הדברים החשובים, להקפיץ הודעות רלוונטיות מבוססות לוקיישן. מותגים שעושים שימוש בדטה ומפעילים את כלי הפוש- מוטב שלא יחשבו רק על תדמיתם אלא ידאגו להעריך את היכולת הזו אך ורק מהזוית של רמת השימושיות שלה מצד האדם. תחשבו ערך, תחשבו משמעות, ותפגינו נוכחות בנקודות המגע שיפיקו הלכה למעשה את הרלוונטיות המתבקשת, שתגביר את ערנותו של המשתמש.
הסרטון הרביעי והאחרון בסדרה- מדבר על החיבור הטכני בין תכני הטלוויזיה המסורתית לבין הסיפור שמעביר המותג. כאן העקיצה מופנית לנטייה של המותגים להטמיע את המסר שלהם בתוך סיפורים זרים להם, שאמנם הוכיחו את השפעתם על הגולשים, אך אין להם כל קשר לסיפור של המוצר ולתכונות המותג עצמו. ההזרמה של המסרים חייבת לנבוע ישירות מעולם התוכן של המותג ולסביבתו הטבעית. אין שום טעם להסתנן לכל סיפור מוצלח רק בשביל לזכות ברייטינג גבוה.. אין שום בעיה בעצם הניסיון להתחבר לשיחה גדולה יותר אבל יש למצוא את ההיגיון בחיבוריות ואת הקשר שלה לנתוני החיים השוטפים של המשתתפים בשיח. ברור שאין לאלץ את המסר בכוח.
