לאחרונה אני מוצאת את עצמי חושבת לא מעט – על האופן שבו בינה מלאכותית גנרטיבית משפיעה על יכולות החשיבה הביקורתית שלנו. זה נושא שמעסיק חוקרים בעולם, ובצדק – ככל שאנחנו מסתמכים יותר על כלים חכמים לביצוע משימות קוגניטיביות, כדאי לשאול מה קורה ליכולות החשיבה שלנו בתהליך.
הדינמיקה שמתחילה להסתמן מעלה נקודות למחשבה משמעותיות. כשאנחנו סומכים יותר על בינה מלאכותית, אנחנו עשויים להפעיל פחות את מיומנויות החשיבה הביקורתית שלנו. זה הגיוני אינטואיטיבית – כשאנחנו שואלים את ChatGPT שאלה ופחות או יותר יודעים את התשובה, אנחנו נוטים לבחון אותה בפחות קפדנות. הסיכון כאן ברור – אם הכלי שוגה ואנחנו מפגינים ביטחון יתר בתשובה שלו, השגיאה הופכת לשגיאה שלנו.
הצד השני של המטבע הוא שכאשר אנחנו פחות בטוחים בבינה המלאכותית, אנחנו נוטים לחשוב באופן ביקורתי יותר. ואם נשלב את שתי התובנות האלה יחד, נוכל להבין שככל שהבינה המלאכותית תשתפר (ולכן נסמוך עליה יותר), בני אדם עשויים להפעיל פחות חשיבה ביקורתית במקומות העבודה שלהם.
התחושה שעולה אצלי היא שאנחנו עדים לשינוי מהותי בטבע העבודה שלנו. אם בעבר עסקנו בביצוע המשימה עצמה, כעת אנחנו מתחילים לעבור לתפקיד של “פיקוח על בינה מלאכותית”. מהנדסי תוכנה כבר מרגישים את השינוי הזה – רבים מדווחים שהתפקיד שלהם השתנה מכתיבת קוד לניהול מתכנת.
אני חייבת להודות שאני מרגישה קונפליקט פנימי לגבי התופעה הזו. מצד אחד, זה בדיוק מה שאנחנו רוצים שכלי בינה מלאכותית יעשו – לקחת את העבודה השגרתית ולאפשר לנו להתמקד במה שאנחנו באמת טובים בו. מצד שני, מהו הסף שבו הבינה המלאכותית מתחילה לעשות כל כך הרבה עד שזה כמעט גורם למשבר זהות אצל העובד ששואל את עצמו – מה הערך שאני באמת מביא למשוואה הזו?
יש אנלוגיה מעניינת לעולם התעופה. רשות התעופה האמריקאית פרסמה בעבר התרעת בטיחות שהביעה דאגה מכך שטייסים נעשים תלויים מדי במערכות אוטומטיות, ומאבדים את מיומנויות הטיסה הידנית שלהם. זוהי תופעה שיש לה שם – ניוון מיומנויות. ככל שהמערכות האוטומטיות משתפרות בתחום המומחיות שלך, אתה עושה פחות מהעבודה בעצמך, והיכולות שלך עלולות להיחלש.
מה אפשר לעשות בנידון? אחת האפשרויות היא יצירת מנגנוני משוב שעוזרים למשתמשים להעריך את אמינות התוצאות, למשל הצגת רמת הביטחון בתשובה. אפשרות נוספת היא הטמעת תזכורות שמעודדות חשיבה ביקורתית – “האם בדקת את המקורות האלה?”, “האם תרצה לראות זוויות נוספות?”.
השאלה שנותרת פתוחה היא מה הערך שאנחנו רוצים להביא לעבודה שלנו כאשר המערכות האלה נעשות חזקות יותר. האם נגיע לנקודה שבה נרגיש לא בנוח עם כמות הקוגניציה שאנחנו מעבירים לכלים הטכנולוגיים? האם נתחיל לחפש זמן ב”חדר כושר מנטלי” – להקדיש זמן ביום שבו כל הצ’אטבוטים כבויים ואנחנו פשוט יושבים ומנסים לחשוב בעצמנו?
אני מוצאת את עצמי נמשכת לאפשרות שבה הבינה המלאכותית מסייעת לנו לשפר את העבודה שלנו – כמו עורך מקצועי שמסייע לי לתכנן כתבה, לחשוב על שאלות מעניינות ולשפר את הכתיבה שלי. אבל האם אהיה מוכנה להודות שלא הפעלתי הרבה חשיבה ביקורתית כדי להגיע לתוצאה המשופרת הזו?
זו שאלה שנדרש לה יותר ויותר בשנים הקרובות, ככל שכלי הבינה המלאכותית הופכים למתוחכמים יותר. ההכרעה האישית והארגונית תהיה איך להשתמש בכלים הללו באופן שמעשיר את החשיבה שלנו במקום להחליף אותה, ואיך למצוא את האיזון הנכון בין יעילות לבין שימור היכולות הקוגניטיביות שלנו.
מה אתם חושבים? האם אתם מזהים שינוי באופן החשיבה שלכם כתוצאה משימוש גובר בכלי בינה מלאכותית? האם אתם מרגישים שאתם מאבדים יכולות או דווקא רוכשים חדשות?
מוצרים שלי שכדאי לכם להכיר:
קורסים מקצועיים עם כלי GAI.
מפגש 1:1 ליעוץ על בינה מלאכותית גנרטיבית// מפגשי יעוץ לחדשנות באמצעות דיגיטל וטכנולוגיות.
