ניק לואו, סמנכ״ל הקריאטיב באקסנצ׳ר סונג- עמד השנה על הבמה המרכזית בפסטיבל הקריאטיב בקאן והעביר את אחת ההרצאות החשובות שראיתי. הוא לא הציג עוד הרצאה נוספת על איך AI הולך לשנות הכל ולא עוד פרזנטציה מלאת סופרלטיבים על העתיד הנהדר שממתין לנו. במקום זה, הוא סיפק מסגרת חשיבה ברורה ומעשית איך לנווט בעולם שמשתנה בזמן אמת.
התובנה המרכזית של ניק הייתה שקיימת מערכת יחסים הדדית בין תרבות לטכנולוגיה. התרבות מעצבת את הטכנולוגיה, והטכנולוגיה מעצבת את התרבות. זה לא רק ביטוי יפה, אלא עיקרון עבודה מעשי שאומר שאם אנחנו רוצים להבין איך הטכנולוגיות החדשות יפעלו בעולם האמיתי, אנחנו חייבים להבין איך התרבות מגיבה אליהן. התשובה לא נמצאת רק בקוד או באלגוריתם, היא נמצאת במקום שבו טכנולוגיה פוגשת התנהגות אנושית.
ניק הראה שזה כבר קרה בעבר עם הצילום. כשהמצלמה הומצאה בסוף המאה ה-19, היא לא רק שימשה ככלי תיעוד. היא שינתה את האופן שבו אמנים ראו את העולם ואת הדרך שבה יצרו. האימפרסיוניסטים השתמשו ברגעים שנתפסו במצלמה כהשראה ליצירות שלהם, ובמקביל, הצילום עצמו הפך לאמנות עצמאית. זה לא היה קו ישר של התקדמות טכנולוגית, זה היה דיאלוג מורכב בין יכולת טכנולוגית לביטוי תרבותי.
באותה מידה, הדגיש שלא כל התגובות לטכנולוגיה הן של אימוץ. לפעמים התגובה היא של דחייה, ומתוך הדחייה הזו נולדים דברים מעניינים. הוא הזכיר את וויליאם מוריס מתנועת האמנות והמלאכה בתקופה הוויקטוריאנית, שבחר לחזור לפשטות ולטבע כתגובה למהפכה התעשייתית. מוריס לא התנגד למכונות כשלעצמן, אלא לרוח שבה השתמשו בהן. הוא דרש יופי מהטכנולוגיה, לא רק יעילות.
זו הבנה שמובילה לתובנה חשובה על העבודה שלנו היום. הוא טען שאנחנו שומעים הרבה על “יצירת תוכן בקנה מידה” ו”פרסונליזציה בקנה מידה”, אבל השאלה היא האם זה באמת מה שטוב למותגים. הוא הציע מודל שונה שמחלק את העבודה שלנו על רצף בין החלק הרחב עם דגש על תובנות אנושיות לכולם, ובין פתרונות פרסונאלים מותאמים. בחלק העליון של המשפך, במקום שבו אנחנו בונים מודעות למותג, אנחנו צריכים סיפורים משותפים שמאחדים אנשים סביב רעיון. בחלק התחתון, במקום שבו אנחנו מספקים שירות, שם צריך להיות אישי ומותאם.
ולבסוף, ניק דיבר על התהליך. הוא לא הסתיר את זה שAI זה כלי ורעיון שהולך לעשות הרבה מהעבודה שאנחנו עושים היום, במיוחד בחלק של ה”איך” – איך לעצב, איך לכתוב, איך ליצור. אבל הוא הדגיש שזה משאיר לנו שני תחומים חשובים יותר: ה”למה” וה”מה”. למה אנחנו עושים דבר מסוים, ומה התוצאה שאנחנו רוצים להשיג.
התובנה החשובה כאן היא שכשיש לנו כלים שיכולים לייצר אינסוף אפשרויות ברגע, האסטרטגיה שלנו חייבת להיות חדה יותר מאי פעם. אחרת אנחנו נמצא את עצמנו מתבלבלים באינסוף וריאציות ללא יכולת להחליט. ניק אמר שכשהוא התחיל להשתמש במידג’רני, הוא פשוט המשיך לייצר עוד ועוד תמונות כי לא נכנס עם כוונה ברורה.
בסופו של דבר, מה שנשאר אנושי זה השאיפה והטעם. השאיפה זה הכאב בבטן שדוחף אותנו לעשות משהו יוצא דופן. הטעם זה היכולת לראות מה עובד ומה לא, מה מדבר לאנשים ומה לא. AI יכול לעזור לנו להגיע לשם מהר יותר, אבל לא יכול להחליף את השאיפה ואת הטעם האנושיים. המסקנה של ניק הייתה פשוטה וחדה: תהיו שימושיים ומעניינים, תשתפו פעולה עם אנשים שאתם לא מבינים לחלוטין, ותהיו אנושיים בצורה לא הגיונית. זו לא הרצאה נוספת על העתיד המדהים של AI, זו מפת דרכים מעשית לעבודה בעולם שכבר כאן.
מוצרים שלי שכדאי לכם להכיר:
קורסים מקצועיים עם כלי GAI.
מפגש 1:1 ליעוץ על בינה מלאכותית גנרטיבית// מפגשי יעוץ לחדשנות באמצעות דיגיטל וטכנולוגיות.
