יש לי דרך להסתכל על דברים, שלדעתי יכולה לעזור לכם הרבה- אני קוראת לדרך הזו: תפיסה, נשמה, מכונה. הרעיון בנקודת המבט הזו, הינו חלוקה של שלושה מימדים שעוזרים לנו לראות כל פרויקט, תהליך, אתגר בצורה הוליסטית, ומאפשר לנו להתמודד עם אתגרים גדולים כקטנים באופן נכון.
תפיסה. כוללת את היכולת שלנו להגדיר אתגר מלמעלה, מה הם העוגנים שמאפיינים אותו ומבחינה חזונית לאן אנחנו רוצים להגיע. התפיסה מהווה את המעטפת של הסיפור והיא צריכה להיות ניזונה מחומרי גלם שקשורים לאתגר שלכם באופן ישיר ועקיף. כל פרויקט באשר הוא צריך להחזיק את אותה תפיסה שעוזרת לנו לבסס אמיתות של “במה אנחנו משקיעים ואולי חשוב יותר-למה”.
נשמה. ההסתכלות דרך הנשמה היא לב הסיפור, היא מכילה בתוכה את כל אותם הרכיבים שבגללם פרויקט יכול להפוך למרגש, וחזון יכול לייצר משהו שמדבק. בתוך הנשמה צריך לקחת את כל הרכיבים שמגדירים את הנפש של האדם, ואת הפיצ’רים שמדליקים אותו. הנשמה היא הסיפור, הרגש, הרגעים שהם מעל המצופה, רגעי הקסם. מרגע שיש לכם את היכולת לשרטט את אלה בסטוריטלינג שלכם מובטח שתהיו מבודלים ואחרים אל מול התחרות, מובטח שתייצרו את כל ההבדל. 
מכונה. הינה התשתית שתומכת את התפיסה והנשמה, היא זו שמאפשרת לשתיהן לקרות ובסקייל. הרבה מאיתנו בונים מכונות מבלי לחשוב על שתי הראשונות, מבלי לחשוב על החזון והלב שלו. רק מכונה תגרום לכך שמערכות היחסים תהפוכנה להיות לבאנליות, ובנאליות סופה למות. המכונה היא חשובה לאין ערוך, שכן היא מבטיחה שהדברים באמת יעבדו, שיהיו גדולים ואימפקטיאליים, שיהיו משמעותיים. אבל רק מכונה לבד מבטיחה שתטחנו את הרעיון מבלי שיש לו חומר גלם אמיתי שמאפשר להפעיל אותו לאורך זמן.
