כשרוב האנשים מסתכלים על “סלפי”– הם רואים תכונה מודרנית וצורך של אנשים להנציח את עצמם על ידי כלים דיגיטליים חדשים. אבל האמת בדרך כלל יותר מורכבת ותוכלו לראות זאת דרך הפוסט הנוכחי אשר יחשוף אתכם למהלך של מחקר שעורך אנליזה לתמונות סלפי- המחקר נעזר בכלי ערכה אנליזה שבדק יותר מ3000 תמונות של סלפי. לכלי קוראים : SelCity– ודרך הניתוח המדובר התגלו הבדלי תרבות ודפוסי התנהגות שונים ברחבי העולם כולו- כל זאת על ידי בחינת התמונות והוצאת הקונטקסטים הרלוונטים מתוכן.
בדרך כלל הויזואליזציה של דטה מושתתת על מספרים, אבל במקרה של הצגת תמונות אי אפשר לֶאֱמוֹד מספרים בחישוב מדוייק. הדטה אינה “Data Point” אלא תוכן מלא, שכולל אנימציה ומרקם של ויזואל אותו צריך לנתח באופן שונה. הצוות שחקר את התמונות הללו אסף 656,000 תמונות שעלו באינסטגרם מכמה ערי בירה – ניו יורק, בנגקוק, מוסקבה, סן פאולו וברלין. את כל התמונות ריכזו לאתר הזה בסוף השנה, ומתוכם ניתחו 640 תמונות מכל עיר ועיר. את המידע הם אירגנו באמצעות תוכנת זיהוי ואנליזה של תמונה אשר אפשרה להם להגיע לסיווג הצורות השונות שנוקטים אנשים שמעלים תמונות. נקודות המוצא של ניתוח הדטה כללו : הגודל של התמונה שאנשים מצלמים את עצמם, זווית הטיית הראש בזמן הצילום, ונקודה נוספת – האם הם העלו חיוך (או לא) בזמן הצילום של עצמם.
חלק מהגילוי שהתקבל מהניתוח כלל את העובדות הבאות : נשים באופן כללי מצלמות יותר סלפי מגברים, ואילו נשות סאן פאולו מחזיקות את המצלמה הרבה יותר גבוה מנשים במקומות אחרים בעולם. אנשים צעירים יותר נוטים לצלם סלפי יותר ממבוגרים, בעוד שלגבי גברים ממוסקבה (בכל גיל) יצא שהם מחייכים פחות מבכל מקום אחר בעולם.
תוכלו לראות עוד מידע על הפרויקט הזה– באתר הנפלא של המיזם בלינק הבא- SelfieCity. חשוב להכיר בעובדה שהעולם מתפתח לשם והיכולת לנתח נתונים רלוונטיים מתוכן תמונה הינו חשוב ביותר שכן יותר ויותר אנשים מעלים תכני ויזואל לרשת. התכנים הללו יכולים לספר סיפור אופייני לצַלָם העצמי, ודרך כך להגדיר את ההתנהגות של האנשים כשעל פיה ניתן לפעול נכון יותר ברמת פיתוח שירותים ומוצרים שקולעים לנטיותיו של הקהל. כמובן שהתופעה עשוייה להרחיב את שדה העסקים, ובמיוחד ברמה השיווקית.
