בתחילת אוקטובר השתתפתי בכנס סופר משמעותי של ארגון ה-IPA בלונדון, שם הייתה לי הזכות לשמוע הרצאה מעניינת במיוחד מפי פרופסור סופי סקוט-Professor Sophie Scott. מDirector, Institute of Cognitive Neuroscience, UCL חשוב לציין שפרופסור סקוט אינה סתם עוד חוקרת- היא מנהלת המכון לנוירולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת קולג’ לונדון (UCL), אחד המוסדות המובילים בעולם בתחום זה. העובדה שמדענית בכירה כל כך מקדישה את זמנה לחקר הצחוק מראה עד כמה הנושא הזה משמעותי מבחינה מדעית.
ההרצאה עסקה בנושא שאולי נשמע מפתיע במבט ראשון– הנוירולוגיה של הצחוק. כן, אתם קוראים נכון, מדענים ברמה הגבוהה ביותר חוקרים את הצחוק ברצינות רבה, וכדאי שגם אנחנו, כאנשי שיווק וחדשנות, נתייחס אליו ככלי משמעותי בעבודה שלנו.
פרופסור סקוט הציגה תובנות מרתקות על הצחוק כתופעה אנושית ותרבותית. היא הדגישה שלמרות שאנחנו נוטים לקשר צחוק לקומדיה ובדיחות, בטבע זו למעשה הבעה של משחקיות. אצל בני אדם, הצחוק הפך לביטוי של שמחה חברתית. זה נשמע פשוט, אבל יש כאן עומק רב שכדאי להבין. הפיזיולוגיה של הצחוק מרתקת. כשאנחנו צוחקים, אנחנו מאבדים שליטה על מיתרי הקול, הטון עולה, ונוצר צליל בלתי רצוני. זה מסביר למה קשה כל כך לזייף צחוק אמיתי. ההבנה הזו יכולה להיות קריטית כשאנחנו מנסים ליצור תוכן שמעורר תגובה אותנטית.
אבל הנה החלק המעניין באמת: התפקיד החברתי של הצחוק. פרופסור סקוט הדגישה שאנחנו משתמשים בצחוק כדי ליצור ולשמר קשרים חברתיים. זה לא רק על הומור, אלא על יצירת אינטימיות וניהול מצבים מורכבים. למשל, אנחנו צוחקים כדי להראות שאנחנו בסדר במצבים מלחיצים, או כדי לנהל קונפליקטים. זה מסביר למה הומור יכול להיות כל כך אפקטיבי בפרסום ובתקשורת שיווקית- הוא יוצר חיבור רגשי עמוק.
נקודה מפתיעה נוספת היא ההדבקה של הצחוק. מחקר שהוצג בהרצאה מראה שיש לנו נטייה טבעית להצטרף לצחוק של אחרים, אפילו כשאנחנו לא מבינים את הסיבה. זה מסביר למה צחוק מוקלט בתוכניות טלוויזיה עובד כל כך טוב- זה מעורר בנו תגובה אוטומטית כמעט.
ומה לגבי הקשר בין צחוק לתרבות? פרופסור סקוט הציגה מחקרים שמראים שלמרות שצחוק הוא תופעה אוניברסלית, האופן שבו אנחנו מבטאים אותו ומגיבים אליו מושפע מאוד מהתרבות שלנו. זה מידע קריטי לכל מי שעובד על קמפיינים גלובליים או מנסה לתקשר עם קהלים מתרבויות שונות.
עוד נקודה מעניינת שעלתה בהרצאה היא השימוש בצחוק כמדד לאינטימיות. מסתבר שככל שהקשר בין אנשים קרוב יותר, כך הם נוטים לצחוק יותר יחד. זה יכול להיות כלי מעניין למדידת אפקטיביות של קמפיינים שמטרתם ליצור חיבור רגשי עם הקהל.
פרופסור סקוט סיכמה עם ציטוט מויקטור בורגה: “צחוק הוא המרחק הקצר ביותר בין שני אנשים”. אבל היא הוסיפה לרעיון נדבך- צחוק הוא גם הדרך המהירה ביותר ליצור אמון. זו תובנה שיכולה להיות קריטית בעולם השיווק והפרסום.
אז מה המשמעות של כל המידע עבורנו? ראשית, הדטה הזו מזכירה לנו שצחוק הוא הרבה יותר מסתם בידור. זה כלי תקשורת עוצמתי שיכול ליצור חיבורים עמוקים, להפחית מתחים, ולבנות אמון. שנית, זה מדגיש את החשיבות של אותנטיות. צחוק אמיתי, שנובע מחיבור אמיתי לקהל, יהיה תמיד אפקטיבי יותר מניסיון מאולץ להצחיק. בעולם של שיווק ופרסום, שבו אנחנו מחפשים כל הזמן דרכים ליצור חיבור עמוק עם הקהל, הבנת המנגנונים מאחורי הצחוק יכולה להיות יתרון משמעותי. זה לא רק על כתיבת בדיחות טובות, אלא על יצירת חוויות שמעוררות שמחה אמיתית ומשותפת.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים על קמפיין או על אסטרטגיית תוכן, אל תזלזלו בכוח של הצחוק. תחשבו איך אתם יכולים לרתום את הכוח הזה ליצירת חיבור אמיתי עם הקהל שלכם. ומי יודע, אולי גם תגלו שזה הופך את העבודה שלכם ליותר מהנה בדרך.
צירפתי לכם את השקפים המקוריים שהיו בסשן עצמו על מנת שתוכלו לצלול ולקחת מהם דברים נוספים-
מוצרים שלי שכדאי לכם להכיר:
קורסים מקצועיים עם כלי GAI.
מפגש 1:1 ליעוץ על בינה מלאכותית גנרטיבית// מפגשי יעוץ לחדשנות באמצעות דיגיטל וטכנולוגיות.
